אני לא יכולה להגיד שהיה רע היום.
הבוקר היה נורא מדכדך. נורא. כל הבוקר הייתי עם דמעות בעיניים.
היה לי רע.
אבל בהמשך היום, הרגשתי אהובה. ודווקא לא מהאנשים שציפיתי.
אבל הרגשתי רצויה. בחברת אחרים.
חיבקו אותי, דיברו איתי, רצו להיות איתי, לבלות איתי.
והלכתי עם אחותי וחברתה הטובה ביותר לקניות אחרי בצפר,
והיה לי נורא מהנה כי מצאתי הרבה בגדים חדשים ויפים,
אז התחדשתי לי לשנה החדשה D:
אז אולי עוד לא אבדה תקוותנו,
ויוליה עוד תהיה נאהבת,
ואנשים עוד ירצו לבלות איתה,
ויולי תהנה- גם בלי חברייה הטובים ביותר,
שהיה להם כול כך קל להחליף אותה.
ואולי יולי צריכה לשבת קצת עם עצמה,
ולהחליט כמה החלטות קטנות לשנה החדשה-
שהיא לא סתם שנה, אלא גם שנת בגרויות,
ושנת התבגרות (מהרבה בחינות),
ואולי יולי צריכה לשנות גם כמה דברים בהתנהגות שלה,
להתרחק מכמה אנשים שלא מתאים לה,
להתקרב לאנשים שרוצים בחברתה,
להפתח יותר ולעבוד על ביטחונה העצמי,
להשקיע בלימודיה, כי הבגרויות, המתכונות והמבחנים לא יפתרו את עצמם,
ולהשקיע יותר בעצמה.
כי יולי כבר הפסיקה לחשוב מה טוב לה, וחושבת רק מה טוב לאחרים.
ואם לאחרים לא אכפת מה טוב ליולי, גם ליולי לא יהיה אכפת מה טוב לאחרים.
שומעים שאני עייפה כי אני מתחילה לדבר על עצמי בגוף שלישי,
לכן אאחל לכם שנה טובה,
שתהיו לראש ולא לזנב,
שתצליחו בכל מה שתעשו השנה,
שתעמדו בהחלטות ומטרות שתציבו לעצמכם,
שיאהבו אתכם, שיכבדו אתכם, שיעריכו אתכם,
שנה טובה ישראבלוג :)