"באחת עשרה וחצי בעיר, סבבה?" שלח.
" כמובן :) " ענתה לו.
הם ידידים טובים. מאז שהוא עזב את שכבתה לפניי שנתיים לא שמרו על קשר, אך מאז שנפגשו אחרי שנתיים במקרה בחופש הם שומרים על קשר טוב, מדברים המון ונפגשים המון. היא סומכת עליו והוא עליה.
הערב עבר בסדר גמור. חבריו דחפו לה משקאות והם דיברו וצחקו. כשראה שהיא שותה, הוא לא שתה. הוא ידע שהוא חייב לשמור עלייה, שלא תעשה שטויות. היא חייכה לעברו והוא התמלא חמימות. מתחילת הערב כשראה אותה היו לו פרפרים בבטן מהתרגשות. הוא חיבב אותה נורא. אפילו אהב אותה. אבל הוא ידע שהיא אוהבת אחר. הם דיברו עליו המון, ולכן ידע שאין לו סיכוי אצלה.
באחת היא כבר הייתה מחוקה לגמרי, בקושי הצליחה ללכת משכרות. הוא ידע שאסור לה לשתות עוד, ולכן לקח אותה לאחד הספסלים הרחוקים. היא התנדנדה עליו והוא הרים אותה כשהבין שהיא איננה מסוגלת ללכת. הוא הושיב אותה לידו והיא שמה על ראשה על ירכיו ומלמלה דברים לא מובנים.
היא הסתכלה עליו ומבט עצוב בעינייה " אתה יודע, אם לא היית אוהב מישהי אחרת, הייתי אומרת לך כמה אני מחבבת אותך" אמרה "וכמה שאני רוצה לנשק אותך ברגע זה" . הוא לא ציפה לזה. הוא ידע שהיא חושבת שהוא אוהב מישהי אחרת, הרי הוא אמר לה כמה שובר את ליבו שהאחרת לא אוהבת אותו. והיא? היא התכוונה למה שהיא אמרה. היא באמת חיבבה אותו, ובגלל רגשותיו לאחרת היא ידעה שאסור לו לדעת על זה.
"אופס, נראה שכבר אמרתי את זה" שיהקה. "טוב נו במילא מחר אני לא אזכור כלום" צחקה לעצמה.
הוא הסתכל עלייה. היא כול כך יפה. ועכשיו היא יפה יותר מאיי פעם. העיניים הירוקות הכהות שלה הסתכלו עליו בעייפות ושפתייה האדומות חייכו. היא ליטפה את פניו "אתה כול כך יפה" בהתה בו. הוא חייך לעברה חיוך רך "הלוואי שהיית יודעת כמה אני אוהב אותך" לחש כשהיא נרדמה בזרועותיו.
בבוקר היא התעוררה בבית חברתה הטובה, ותהתה איך הגיעה לשם. היא התיישבה על המיטה כשחברתה נכנסה לחדר "הו היפיפיה הנרדמת התעוררה!" קראה. "איך הגעתי לכאן?" גירדה בראשה בבלבול. "הוא הביא אותך לכאן בשתיים וחצי בלילה. היית מחוקה לגמרי. ישנת לו על הידיים!" צחקה.
"אויש איזה מצחיקה אני" אמרה.
בצהריים שלח לה הודעה. הוא היה לחוץ. אולי היא לא באמת מחבבת אותו? והשכרות דיברה במקומה. "ערה ישנונית?" .
"בוקר טוב בייבי, עד כמה מ1-10 עשיתי פאדיחות אתמול?" שלחה לו.
זה היה כלום מבחינתה? תהה קצת נעלב. " את פנויה עכשיו?" שאל. הוא חייב לדבר איתה. לברר. להבין. האם זה אמיתי מה שהיא מרגישה כלפיו?
"כן בטח, בשבילך תמיד :) " שלחה לו. אולי זה טעות, חשבה. הרי הוא אוהב מישהי אחרת.
"לבוא לביתה של חברתך או שניפגש במקום אחר?" שאל. התשובה שלה 'בשבילך תמיד' בלבלה אותו יותר.
"היכן שיהיה לך יותר קל להגיע" אמרה. היא כבר התחילה להתארגן כשהבינה שייפגשו בקרוב. "חצי שעה אני אצלך" אמר.
הוא היה חייב לדבר איתה בהקדם. היא סידרה את רעמתה שיערה והתלבשה, וכשגמרה להתארגן נשמעה דפיקה בדלת.
היא פתחה לו את הדלת בחיוך "מי זה החתיך הזה?" שרקה והוא צחק. הוא חיבק אותה, שאף את ריחה המתוק.
הוא לא יכל לעזוב. וגם היא לא. אחרי כמה דקות התיישבו, וחזר פרצופו הרציני.
" אני חייב לדעת משהו" אמר. היא הרגישה שזה לא הולך להיות נחמד.
"כול דבר" בקושי פלטה, מרוב הלחץ.
"אתמול אמרת לי משהו שלא יוצא לי מהראש. ואני חייב לבדוק אם זה אמת" הוא התרגש, אבל לא ראו זאת על פניו.
"את מחבבת אותי?" הסתכל ישר לתוך עינייה. היא נלחצה, וסומק הציף את פנייה. אמרתי את זה? תהתה. "זה לא משנה, אתה אוהב מישהי אחרת" אמרה חנוקה והסיטה את מבטה הצידה. נהדר, הלכה הידידות הטובה שלהם.
הוא הרים את פרצופה אליו "המישהי האחרת לא יודעת כמה אני אוהב אותה, וכול כך הרבה זמן חשבתי שהיא אוהבת מישהו אחר" היא התחילה לבכות "אז לך תגיד לה" למה הוא מספר לה את זה? להכאיב לה?
"זה מה שאני עושה עכשיו" חייך אלייה. היא הסתכלה עליו לא מבינה. הוא החזיק את ידה בידו.
"אני אוהב אותך. כבר הרבה זמן. אותך ולא אחרת".
היא חייכה אליו. הוא אוהב אותה! אותה!
הוא תפס את פנייה ונישק אותה, נשיקה שפתחה את כל הרגשות שהסתירו כול כך הרבה זמן.
~