בסופו של יום, אף אחד לא באמת מכיר אותי. אפילו לא אני.

לא משנה כמה כולנו נחשוב שאנחנו מכירים את יולי האמיתית- אנחנו לא.

הייתכן שאני מתגעגעת אליו? שהוא חסר לי? 

הייתכן שיש עוד תקווה בליבי שנהיה ביחד? 

רק לראות אותו עוד פעם אחת? לחבק פעם אחרונה? לנשק? 

כן. 

ואני צריכה לשכוח ממנו, להמשיך הלאה- וזה מה שאני עושה

אבל קשה לי. 

ואף אחד לא יודע שקשה לי. אף אחד לא שומע שמעט רע לי בגלל כל העניין הזה.

רק אני ואנוכי יודעות שהוא חסר לי.

שהאחרים יחיו באשליה שאני באמת חזקה כמו שאני מראה, 

ואני אתגבר, כמו תמיד, אני אקום עם ראש מורם ואמשיך הלאה. 

ובינתיים אני אומרת לך, להתראות. ותודה על תקופה קצרה ומקסימה שהענקת לי.. 

ותודה שגרמת לי להבין מה הייעוד שלי בחיים.

אני אתגעגע. 

ואני באמת מקווה שתהיה מאושר ושתשמור על עצמך בצבא ובחיים.

חודש נובמבר מגיע, ואיתו התחלה חדשה.

אני רוצה לשים את המכשולים שאוקטובר נתן לי מאחורה ולהתקדם הלאה.

לשכוח מהרעות אך לחקוק את הטובות בראש.

ולתת לעצמי כמה החלטות לחודש הקרוב.

תחייכי

תצחקי

תשמחי

תתעלמי מאנשים שמים לך רגל

ותחבקי אנשים שנותנים לך יד.

תתקדמי, תשכחי, ותזכרי.

תפתחי- תתני לאנשים להכנס לליבך,

אך תורידי את כמות הציפיות מהם.

וכמובן-

תלמדי, תשקיעי בלימודים-

תוכיחי את חוכמתך,

תאזיני יותר בשיעורים, תלמדי יותר למבחנים,

הכיני את כל שיעורי הבית בכל המקצועות (ולא רק מתמטיקה ואנגלית).

תהיי שם בשביל אנשים כמו שאת מצפה שיהיו בשבילך.

פגשתי אותו.

נפגשנו במרכזית איך שהוא חזר מהבסיס.

היה מדהים. 

אני ממש מחבבת אותו. ממש.

ואני לא יכולה לחכות כבר לפעם הבאה שהוא יחזור מהבסיס