לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

... Life is too short


הבנתי.

אני לא שרמוטה. ואני לא אסכים שאף אחד יקרא לי ככה,או יוריד לי את הביטחון ככה.

אני ידידותית, וכן קצת פלרטטנית (אוקיי הרבה),

אבל אני בחיים לא חשבתי בדרכים כאלה של איך אני אגרום להם לרצות אותי בקטע מיני,

ואנשים סתם מכניסים לי לראש שטויות, ואני נותנת להם! 

ואם אני עושה קצת שטויות- אז מההה! תנו לי להנות כל עוד אני יכולה!

ואני בכלל לא שובבה, אז מותר לי פעם-פעמיים לעשות שטויות.

 

~

 

אחרי שהתחלתי לשכוח ממנו,

הוא עשה לי לייק.

הראה לי שהוא עדיין זוכר אותי.

בוכה

אוף איתו.

לא חשבתי עליו יומיים שלמים.

חיבוק עצוב

 

~

 

התקבלתי למגמת משפטייםם D: 

 

ומחר ההופעה של עמיר בניון !! חיבוק

 

~

 

אני מתחילה להחלים מהדיכאון,

חזרתי לחייך ולצחוק,

אני כול כך שמחה שזה הגיע.

של ייגמר לעולם... :)

 

חיובי

 

 

נכתב על ידי .Stop and Stare , 22/9/2013 01:06   בקטגוריות אהבה בשלט רחוק, יום נחמד, שחרור קיטור, אופטימי, אהבה ויחסים, ביקורת, TEENS  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I HATE YOU DAD


אני שונאת אותך.

איך נדפקתי עם ההורים הכי דפוקים ביקום ??

בדרך כלל אני בנאדם שמכבד את ההורים שלו ובכללי מבוגרים,

אבל יש פעמים שהם מוציאים אותי מהכלים, ואני שונאת אותם על זה.

אז מה עשיתי? כולה אמרתי לאחי ' זבל ' בצחוק.

שולח אותי לחדר לחשוב ומחרים לי את האייפון. אני פאקינג בת 15, לא בת 3 שהעונשים האלה עובדים עלייה!

ואז עושה לי את ה''שיחה'' המזדיינת הזאת, שכן אני משקשקת ממנה מפחד תמיד.

ומה הוא נותן לי עונש -ואומר שזה לא עונש- חיבור שני עמודים על שפת רחוב.

לך תזדיין.

אז כן אני משקשקת ממך מפחד אבא, כי אתה דפוק, ואלוהים יודע מה אתה מסוגל לעשות לי אם אני אגיד לא.

אבל אני שונאת אותך.

וזה שאתה אומר לי שאין לי כבוד אם אני מדברת ככה עוד יותר מעורר את השנאה שלי כלפייך.

 

ואתם, ההורים הכי מפגרים בעולם, כן,

אתם חושבים שאתם עושים הכל נכון, ואתם כולכך לא.

אתם כולכך טועים בחינוך שלכם איתי.

אני לא כמו האחים שלי, אני לא כמו שאר הילדים שלכם.

ישלי בעיות, אתם מתעלמים מזה. מתעלמים.

ואז אתם מצפים שאני אצא נורמלית כמו כולם.

יש לי חדשות בשבילכם-

אני לא נורמלית!

 

הלכתי לכתוב את החיבור המזדיין הזה, 

אלוהים יודע על מה אני אכתוב פאקינג שני עמודים מלאים.

 

יוליה, שמאוד שונאת את אבא שלה ברגע זה.

 

נמאס לי מכם, אימא ואבא. פשוט נמאס.

נכתב על ידי .Stop and Stare , 7/9/2013 21:23   בקטגוריות feeling blue, אימא, אבא, שנאה, כעס, שחרור קיטור, אינטרנט, אקטואליה, ביקורת, עצב, משפחה, מוזיקה, לבד, הורים, גם כן הורים, dad  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא אל תלכי, אני עוד לא מוכן..


אז הקשר דעך, בדיוק כמו שכולם ציפו, בדיוק כמו שכולם חזו, בדיוק כמו שכולם אמרו, ואני סירבתי להקשיב.


אז כן, רק עבר כמעט חודש מאז שהכרנו, אז אולי עליי לא לצפות ליותר מדיי, אבל הוא גר בחו''ל ובן 25, עם חיים של שחקן כדורסל- משמע זמן עמוס ומלא במשחקים ודברים, אבל אם על תחילת הקשר לא נתחבר ממש (או הוא אליי כמו שהתחברתי אליו) אז הקשר ידעך וידעך..


ומאיפה לי לדעת שהוא חושב עליי הרבה או בכלל אם אנחנו לא מדברים? איך אני יודעת אם הוא בכלל מחבב אותי, או מתגעגע אליי?


זה הורג אותי.


ובתור אחת עם נטייה חדה לדיכאון עמוק, אני מרגישה את הדיכאון, אני מרגישה את הלב השבור והמאוכזב. אני יודעת שאני מגזימה עכשיו ובטח זה "כולה לא דיברתם שבוע, so what? " אבל זאת בדיוק הבעיה. אני נוטה לקחת דברים קשה. ולא רק זה- אני נוהגת לדמיין אנשים בדרך שאני רוצה, ולא מי שהם באמת. אני נוהגת להדביק להם תכונות שיכול להיות שלא קיימות אצלם. 


ובטח עוד כמה חודשים אני אסתכל אחורה ואצחק שלקחתי את הסאמר לאב הזה כולכך קשה מההתחלה, מההתאהבות ולא פשוט אמרתי תודה שהיה לי משהו קצר עם מישהו נורא מקסים- אלא משכתי את זה עוד ועוד, ואני אפילו לא מכירה את הבנאדם, לא יודעת עליו כמעט דברים, ובכל זאת איפשרתי לעצמי לפתח פנזטיות על הקשר שיהיה לנו.


אני לא מאוכזבת ממנו,


אני מאוכזבת מעצמי. שעוד פעם השלתי את עצמי, שעוד פעם דימיינתי מה שרציתי ולא ראיתי את המציאות המרה- שהוא בן 25, במרחק של אלפי קילומטרים מפה, עם חיים משל עצמו ואני כולה בת 15, שמנה, מסכנה, קנאית ונורא ילדה קטנה. 


ולא רק כול הסאמר לאב הזה,


החופש נגמר- מה שמוביל אותי לדיכאון השנתי של סוף החופש הגדול, שבו אני מבלה את הלילות בבכי לקראת שנת הלימודים החדשה, שאין לי כוח ללמוד או לראות אנשים יום יום, והשנה מתווספות לי בגרויות- אז בכללי כיף חיים. 


עוד לא התבגרתי, איך אהיה מוכנה עכשיו לעוד שנה אינטנסיבית? 


אין לי כוח לכלום, פשוט לכלום. 


ואני אומר לעצמי לא לבכות,


אבל בסופו של יום אני אמצא את עצמי במיטה בוכה וחושבת עליו, ועל סוף החופש, מה שיוביל אותי חזרה אליו, שאם הקשר ימשיך להתקיים איכשהו (הכוונה יתחיל להתקיים איכשהו) לא יהיה לי זמן אליו, או שאני אשכח מהלימודים ואתרכז בו. 


את כולכך מגזימה יולי... הקשר הזה לא יחזיק מעמד עוד חודש. תתחילי לזכור אותו בתור סאמר לאב, ולא בתור לאב אוף יור לייף... אפילו שהיה ניצוץ וקליק על ההתחלה וחיבור חזק.. תפסיקי.


 


יוליה, שבאמת לא יודעת אם לבכות או לצחוק מהטימטום שלה.

נכתב על ידי .Stop and Stare , 16/8/2013 00:08   בקטגוריות אהבה בשלט רחוק, חברים, מוזיקה, עצב, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, דיכאון, ביקורת, שנאה עצמית, אכזבה, feeling blue, שמנה, מסכנה, סוף החופש  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Be careful what you wish for..


 

 

" על מה ליאור אמרה לך שממש עצוב לה שאת ככה מרגישה?

ועל מה את ונעם דיברתם.? 

בתחנה.? "

" אם את באמת רוצה לשמוע,אבל לבוא עם ראש פתוח לשיחה- ולהקשיב לכל מה שיש לי להגיד אז נפתח את זה שבוע הבא, אחרת זה יהרוס לכולנו את השבוע ואת המשחק.. :\ "

"אוקי, ממש לא טוב?" 

" כן, ממש לא טוב"

"קשור אלי?"

"כן"

"אוקי"

"טוב, ואל תתנהגי מוזר עד שנדבר על זה, אבל את השיחה הזאת עושים בארבע עיניים, ולא בטלפון" 

"אוקי אין בעיה "

 

טוב אז כנראה שבכל זאת נפתח את השיחה הזאת איתה..

היפה של השכבה הייתה עם אנשים אחרים היום, ונחשו מי הייתה בודדה (וכמובן רצה אליי? ) הBFF .. 

 

יאאלה שיגיע כבר יום חמישי! כול השבועות האחרונים עברו מהר מהר, רק השבוע הזה עובר ל ל ל ל ל ל ל ל ל א א א א א א א א א ט ט ט ט ט ט ט ט  

 

רבתי עוד פעם עם אמא, ועכשיו שתינו עצבניות.

נמאס לי שהם כוסעים רק עליי ושמים לב רק למה שאני עושה ואף פעם לא שמים לב לאיך שהאחים שלי מתייחסים אליי בצורה מגעילה ותמיד מצדדים בהם..

 

נמאס.

 

אוף אני רעבה. אבל עד שירדתי טיפה במשקל.. 

 

- אוף מדכא אותי שהצפיות עולות ולא מגיבים :( -

 

שהשבוע יעבור מהר בע''ה ..

# אני חיבוק עצוב

נכתב על ידי .Stop and Stare , 3/6/2013 22:33   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור, בית ספר, ביקורת, חברים, עצב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  .Stop and Stare

בת: 26




2,303
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Stop and Stare אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Stop and Stare ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)