אנה חזרה... למה? אני אגיד לכם למה.
כי אנה זה לא נגמר. אנה זה לנצח, זה לא מפסיק, זה לא נעלם, זה לא מת,
זה לא מושמד.
זה מושהה, זה נתקע, זה בתרדמת, אבל זה לא נעלם. לעולם לא נעלם.
וכשזה חוזר, זה חוזר יותר חזק, יותר קטלני, יותר חסר שליטה, בלתי
מנוצח.
כי ככה!
כי נמאס לי, נמאס מהכל! אני מתגעגעת, אנה, מיה, לבנות, למשקל,
לתפריטים, לקלוריות, לספורט, לאובססיה, לשליטה.
לחולשה, לחיוורון, לכאבים, לסיוטים, לרעב, לעצב. מזוכיסטית חולנית, ככה אני.
צום עד להודעה חדשה.
כי, הפעם, אני אמות, אנה תהרוג אותי, זו המשאלה שלי, זה החלום שלי, בלי קשר למשקל.
ללא
הגבלה:
מים, סודה קולה זירו, קולה דאיט, ספרייט דאיט 7 UP דאיט, פפסי דאיט, מסטיקים ללא
סוכר, סוכריות ללא סוכר, מרק 10, קפה, תה, סוכרזית.
ספורט:
כמה שבא, מתי שבא, משקולות כדור סל, כפיפות בטן, קפיצה בחבל, אירובי, הליכות, שחייה, סקייטבורד.
מה שבא, כמה בא, מתי שבא.
מורעלת, הפעם לא איכפת לי לאבד הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
