דם טבורי ותאי גזע - מידע אובייקטיבי ואמין

שימור דם טבורי פרטי / משפחתי

היום די ברור שאין טעם לשמור את הדם הטבורי בבנק פרטי לצורך שימוש עצמי ע"י התינוק או עבור בני המשפחה. הטיעונים העיקריים בעניין זה כוללים את העובדה שהשימוש היחיד שקיים היום לדם הטבורי הוא בהשתלות המטופואטיות - השתלות מח עצם ובטיפולים מסוג זה אין ערך להשתלה עצמית וזאת משתי סיבות. הראשונה, מכיוון שקיים חשש כי התאים של הדם הטבורי נגועים באותה מחלה או נושאים את המוטציה הגנטית שהובילה בסופו של דבר למחלה ולכן לא הגיוני להשתיל חזרה את אותם התאים. הסיבה השנייה היא מכיוון שבהשתלות לטיפול במחלות ממאירות יש גורם בעל ערך רב שנקרא GvL - Graft versus Leukemia שבו התאים המושתלים מזהים את התאים הממאירים ותוקפים אותם ובכך מסייעים להכחדת התאים הסרטניים ולמניעת הישנות המחלה. העובדות הן שכאשר מישהו חלה בלוקמיה (או בכל מחלה ממאירה אחרת) תאי מערכת החיסון שלו כשלו ולא זיהו את התאים הסרטניים או שלא הצליחו להשמיד אותם. ברור אם כך שאין היגיון להשתיל חזרה באותו אדם את אותה מערכת חיסונית שכבר כשלה בגילוי וטיפול בסרטן.

למעשה, בהשתלות מדם טבורי שמתבצעות לרוב ללא התאמה מלאה, הוכח כי קיים סיכוי מופחת לחזרת המחלה לעומת השתלות מח עצם סטנדרטיות! וככל שיש פחות התאמה גנטית בין התאים המושתלים לבין המערכת הגנטית של המושתל כך מתעצם אפקט ה GvL.

בכל רחבי העולם דווחו מקרים בודדים ממש של השתלות עצמיות מסוג זה ואין היום הנחיות רפואיות לביצוע השתלה עצמית במחלות ממאירות ובמחלות גנטיות.

אז מתי כן כדאי לשמור את הדם הטבורי באופן פרטי?

ע"פ ההמלצות המקצועיות של הרופאים יש המלצה לשימור דם טבורי עבור אדם ספציפי כאשר לתינוק ממנו אוספים את הדם הטבורי יש אח או אחות החולים במחלה בה ניתן לטפל באמצעות השתלה המטופואטית ומצב המחלה הוא כזה שיש סיכוי סביר לבצע השתלה בתוך פרק זמן של שנה שנתיים.

למה רק לאחים ואחיות?

מכיוון שיש צורך בהתאמה גנטית של 66% לפחות לצורך השתלת דם טבורי. בין אחים ואחיות יש סיכוי של 1:4 (25%) להתאמה מלאה וזה סיכוי משמעותי שמצדיק את שימור הדם הטבורי כדי לטפל באח החולה. במידה ויתברר כי ההתאמה היא רק 50% (סיכוי של 1:2) או אם אין התאמה בכלל (סיכוי של 1:4) אז כמובן שלא ניתן להשתמש בדם הטבורי להשתלה. חשוב לציין שבשנים האחרונות יש פרוצדורה שנקראת PGD או בעברית אבחון טרום השרשתי, באמצעותה ניתן לוודא ברמת וודאות גבוהה יחסית היריון עם עובר בריא שאינו חולה באותה מחלה ממנה סובל האח או האחות וניתן אף לוודא התאמה גנטית ברמה מתאימה להשתלה וכך "מייצרים" למעשה תורם מתאים. לפרוצדורה זו יש את הקיים והאתגריים האתיים ואחרים משלה אבל זו פרוצדורה שמתבצעת בצורה די רחבה במקרים המתאימים.

להשלמת התמונה יובהר כי ההתאמה בין הורה לילד היא רק 50% מכיוון שתינוק מקבל את המטען הגנטי שלו בשווה משני ההורים והתאמה של 50% אינה מספיקה לצורך השתלת דם טבורי.

השתלות הפלואידנטיות

כבר שנים לא מעטות מנסים הרופאים לבצע השתלות בהתאמה חלקית, התאמה של 50%, בתוך המשפחה. זאת אומרת מהורה לילד או מילד להורה או בין אחים, מכיוון שהתאמה כזאת ניתן לאתר עבור כמעט כל החולים. בהשתלות מסוג זה מרחיקים את הלימפוציטים מסוג T האחראים על הדחיה. במרכזים רפואיים שונים מבצעים השתלות הפלואידנטיות אבל רק אם לא מוצאים תרומה מתאימה. בגלל אחוזי ההצלחה הנמוכים יחסית זו לא אופציה מועדפת.

בכל מקרה בו הדם הטבורי מתאים ב 50% ניתן לשאוב תאים ממח העצם של אותו האח או האחות מהם נאסף הדם הטבורי ולתאים ממח העצם יש יתרון משמעותי בכך שניתן לאסוף ולקבל כמות גדולה הרבה יותר של תאים ולכן אין טעם לשמור את הדם הטבורי בשביל זה.

אז למה רק לשנתיים שלוש?

מכיוון שכאשר התינוק ממנו אספו את הדם הטבורי יגיע לגיל של שנתיים ואף פחות ניתן לשאוב ממנו תאים ממח העצם שכאמור עדיפים על פני הדם הטבורי ונקלטים מהר יותר.

מסיבות אלו ההמלצה המקובלת היום היא לשמור את ה דם הטבורי רק כאשר יש סיכוי סביר שהאח או האחות החולים יזדקקו להשתלה בטווח זמן של עד כשנתיים שלוש.

חשוב לציין שבמקרים אלו, ניתן בדרך כלל לבצע את שימור הדם הטבורי במימון קופות החולים או חברות הביטוח ולרוב ישמרו את הדם הטבורי ב בנק דם טבורי ציבורי בצורה שתבטיח את האיכות הגבוהה ביותר.