http://www.youtube.com/watch?v=OjrScUqm5Ko
"השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול
לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן
חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר
בין הבתים
יוצא אל האור
אל חיים חדשים"
אני מתחילה להבין שאני אוהבת את החיים כאן. שקט, דממה, אני והמדבר.
יהיו כאלה שיגידו שזה משעמם, נוף חסר, ריק ומשעמם.
אבל אותי הוא דווקא מרגיע.
כל החיים התלוננתי על ה"מקום הנטוש והבודד הזה" שההורים שלי החליטו לגור בו.
סתם יישוב קטן בנגב, לא מסעיר במיוחד. בעצם לא מסעיר בכלל.
אבל רק עכשיו אני מתחילה להבין שאני דווקא אוהבת את זה.
ומה יהיה שנה הבאה? שנעבור למרכז הארץ?
שאני יחזור הבייתה מהפנמייה, כל מה שיהיה לי זה רק המון כבישים ורמזורים וקניונים ומכוניות ורעש ואוויר מזוהם. שום שקט לעצמי.