גם אחרי הסופת ברקים הכי קשה , תצא השמש.

אני יושב לי על שפת הכינרת, מביט לשמיים בחושך מוחלט , אם אורות מרצדות מרחוק והגלים רוחשים ממולי וחושב לעצמי איך היא חסרה לי .איך שהיא הייתה יושב עלי והייתי מחבק אותה בעדינות מנשק לה את המצח החמוד שיהיה לה ואומר לה בשקט, בלחש איך התאהבתי בה ,איך לא הפסקתי לחשוב עליה מהרגע הראשון . לחכך את הלחי שלה נגד הלחי החמודה שלה במתיקות.

הקטע הזה לא היה אמור להתפרסם ,אבל בשל השעמום הוא כן.