גם אחרי הסופת ברקים הכי קשה , תצא השמש.

כמה שהבלוג הזה תורם..ככה הוא הורס..

כי לחיות אם האנשים ... אתה מתנתק מהם...

ומקום שהם ידברו איתך על דברים הם פשוט זורקים את זה לחלל שנקרא אינטרנט..

בתקווה שמישהו יעודד אותם..

אני מרגיש שהדבר היחידי שאני משיג בישרא-בלוג..

זה הרצון להתחבא באחורי מסך ומקלדת..

לכן בלוג זה בשלבי סגירה...

אני חושב שאני ימשיך עם הקטע שכיף לחיות...כי בדוגרי רק התחלתי לחיות..

אז היה השבוע שבת ארגון וכל השבוע היתיי בסניף..צבעתי וציירתי 6 קירות..שזה מטורף אבל היה כיףף..

ושוב הכרתי שני בחורות ממש מתוקות..את שנה מתחתי ואחת שנה מעלי..אמרתי לכם אני מתחיל לחיות...איזה כייף!!    

הרבה זמן לא הרגשתי כזה טוב לאורך זה זמן..ואני רוצה שזה ימשיך..!

הרבה זמן לא הרגשתי כזה כיף...במוצאי שבת חזרתי הבית בתחושה של שמחה שלא תאמינו..מה שהיא בשבת למורן בית וריק ובשביל מהשבת הזאת קרה לי משהו מצווין..קודם כל שהיה מצחיק כיף וכל כמו לא יודע מה...גם הצלחתי לתקשר עם אנשים כמו שלא תיקשרית לעולם...למשל כמאט ואף פעם לא יצא לי לשבת עם טלי ואפילו ל5 דק ולדבר איתה כל הזמן הזה..ואף פעם לא היה לי כיף כל-כך עם אנשים חדשים כמו שהיה לי עם צופנת..(אני לא מבין למה ידידות שלי לא סובלות אותה)...ובמוצאי שבת שחזרתי פגשתי חבר שלי שהוא מדריך בחדר כושר וישבנו ודיברנו...והיום בבני עקיבא למורת התחיל לי רע כי חניכים שלי צעקו עלי "בוגד!!!" בגלל שפרשתי....אז בסוף הצלחתי לתקשר עם אנשים שאפילו לא ידעתי שיודעים את השם שלי...ובקיצור אני מקווה שאני ימשיך לגדול רק לטובה..

גם לאט לאט אני מבין את עצמי יותר ויותר ומגלה על עצמי עוד דבריםם....

                                               פיס OUT