פרק 2:
ישבתי בחדר הטלוויזיה באזור המגורים של הבנות
עם אנדי, אנני ,זואי ואמבר.
הם קשקשו על משהו לא ברור בעוד שאני בוהה בתקרה ומנסה
לפרש את הפגישה
שלנו בשעה התשיעית :
'נכנסתי לחדר המורים שהיה ריק וראיתי את טיילר
שסימן לי עם היד לשבת לידו.
"שלום ,סאמר" אמר לי ואני הנהנתי
בקצרה.
" קרה משהו ?" שאל ופניו נראו
מודאגות.
הנדתי את ראשי.
" את לא מדברת?" אמר .
" לא, אני בסדר "השבתי שוב בקצרה.
ואז הוא התחיל לדבר על איך הולך לי בלימודים,
ואם אני רוצה לדבר על משהו ושטויות אחרות.
טיילר הוציא ספר מתיקו והניח אותו על השולחן.
" מה זה ?" שאלתי, לא מבינה.
" 'סוציולוגיה למתקדמים', אני רוצה
שתקראי אותו בקפידה ולמחר תדעי את כל החומר עד עמוד ארבעים וחמש " אמר בסבר
פנים רציניות והנהנתי.
החזקתי את הספר בידי ושמתי ופניתי לצאת מהחדר.
"סאמר?" שאל והסתובבתי.
הוא התקדם אלי והושיט יד ללחוץ את ידי.
נרתעתי מעט, אבל לא רציתי שיחשוב שאני מוזרה.
לחצתי את ידו ובפעם שידו נגעה בידי ,שוב אותה צמרמורת מוזרה אחזה בי,כאילו עובר לי
זרם חשמלי בגוף שמעקצץ את כפות ידי. התנתקתי מימנו והלכתי משם במהרה, בלי להוסיף
דבר.'
"סאמר? סאמר?" קראה לי אנני ומיד
חזרתי לריכוז.
" מה? על מה דיברנו?" אמרתי והתעשתתי
במהרה.
" מה נראה לך התשובה לשאלה ד'?" שאל
אותי אנדי.
" אממ.." חשבתי,פותחת את הספר
וקוראת את השאלה.
" S 2H ,מימן גופריתי " עניתי במהרה, לאחר חישוב קצר בראשי.
" גאון" אמר אנדי ,גלגל עיניים
ומיהר לרשום את התשובה במחברתו.
"תגידו, מאיפה אתם חושבים שהמורה החדש
הזה בא?" זזתי בפוך שהיה בחדר באי נוחות .
" אני לא יודעת, אבל הוא הורס" אמרה
אנני בחיוך.
" נו, תהיו רציניים רגע" אמרתי שוב
בחוסר סבלנות.
"אממ, אני לא חושבת שהוא מהאזור, לא
ראינו אותו גם כשיצאנו מכאן, וזאת עיירה קטנה, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אבל איפה
עוד יש על טבעיים חוץ מבאזור הזה ?" אמרה אמבר ופנתה לכיווניי.
"אני לא חושבת שיש. היו אומרים לנו, נכון
?" הפעם הייתה זואי ששאלה.
"לא יודעת, אבל מה את מתעניינת בו פתאום
?" אמרה אנני והביטה עלי.
" סתם, אני צריכה ללכת" אמרתי במהרה
ויצאתי מהחדר.
הלכתי, סתם הלכתי, לא יודעת אפילו לאן.
נעצרתי כשראיתי דמות . היא התהלכה בדשא, היו
לה תלתלים זהובים שנפלו בצורה מושלמת על גבה. היא לבשה שמלה נפוחה ,כמו במאה
השמונה עשרה,בצבע אדום חזק, כמו דם.
המחשבה הזאת עוררה בי חלחלה.
מתחת לחזה היה פס
תחרה דק בצבע זהב, אימצתי את עיני ,היא עמדה עם גבה אלי והתקרבתי אליה, נראה היה
שהיא לא הבחינה בי.
כשהתקרבתי ראיתי על פרק כף ידה שהונח לצד גופה סמל, כמו קעקוע.
סמל של אריה שואג.
הסמל לא היה צבוע מבפנים, אבל היה לו קווי מתאר בצבע זהב, כמו
פס התחרה בשמלה שלה.
התקרבתי יותר והיא הסתובבה. כשראיתי את פניה נבהלתי והלכתי
לאחור.
נשימתי החלה להבלע ,והיה לי קשה יותר להוציא אוויר.
היא נראתה בדיוק כמוני.
הפנים שלה היו זהות לשלי.
היא לא אמרה כלום, רק חייכה אלי.
"סאמר" שמעתי, הסתובבתי במהרה.
"היא.." אמרתי כשראיתי שזה טיילר
והצבעתי אליה.
הוא הביט בי בבלבול ונפלתי
מעולפת.
פקחתי את עיני. שכבתי במיטה לבנה צרה.
ניחשתי
שאני בחדר החולים\האחות של בית הספר.
החדר היה ענק, כמו מבואה של ארמון ולאורך
הקירות היו עוד מיטות וכמה אנשים שוכבים, כמוני.
" סאמר !" שמעתי את קולה של אמבר,
הסתכלתי עליה.
" מה.. מה קרה ?" מלמלתי בבלבול.
" המורה לסוציולוגיה ,טיילר מצא אותך
מעולפת על הדשא בחצר והביא אותך לאחיות".
התיישרתי במהרה.
" איפה היא ?" אמרתי.
"איפה מי ?"שאלה אמבר במבט מבולבל.
" האישה שהייתה שם, עם השמלה האדומה
והתלתלים" אמרתי בהיסטריה.
"סאמר, לא היה שם אף אחד,טיילר אמר שמצא
אותך לבד" אמבר השיבה לי בקול שקט,ולקולה נוסף צליל של דאגה קלה.
" לא !אני אומרת לך שהייתה שם אישה עם
שמלה גדולה נפוחה, כמו פעם והיא נראתה בדיוק כמוני !
אני צריכה לחפש אותה"
אמרתי, לחוצה עוד יותר והתיישרתי שוב במטרה לקום, אמבר מיד תפסה בידי.
אמבר הושיבה אותי במיטה.
" אני קוראת למדריך שלך" אמרה
ונעלמה במהרה.
כעבור כמה דקות טיילר נכנס מהדלת והתחיל
להתקדם לבד לכיוון מיטתי.
" מה קרה ?" שאלתי אותו כשנעמד ליד
המיטה.
" התעלפת, האחות אמרה שזה כנראה ירידה
בלחץ דם " אמר בפנים חסרות הבעה.
"את היית שם, אתה ראית אותה" התחלתי
לדבר בהיסטריה.
"סאמר, לא הייתה שם אף אחת, רק את"
אמר שוב בקול רגוע.
"לא! אתה..אתה גם היית שם" הרמתי את
קולי והצבעתי עליו.
"היית לבד, מצאתי אותך אחרי שהתעלפת"
" אני לא משוגעת,ראיתי אותך" אמרתי
בפעם המיליון.
"סאמר" אמר ותפס בזרועי, עוזר לי
לשכב בחזרה.
"את קצת מטושטשת ולא
ממוקדת, יכול להיות שחלמת את זה.
עכשיו,תחזרי לישון" טיילר אמר ובלי להוסיף
מילה יצא מפתח הדלת הרחוקה בצעדים מהירים.
נאנחתי במיטה,'אולי אני באמת קצת
מטושטשת? אבל לא יכול להיות, זה היה כל כך אמיתי',כל המחשבות עייפו אותי ונרדמתי
במהרה.
לאחר יומיים:
צלצול השעון המעורר הפריע לשינתי ועיצבן אותי.
לקחתי אותו באגרסיביות,העפתי את השמיכה מעלי והעפתי אותו על הקיר בחוזקה.
כשראיתי שניפצתי
אותו הצטערתי על כך.
אני חזקה עכשיו,לא כמו פעם.
אני צריכה ללמוד לשלוט בעצמי,אני
לא יכולה לנפץ או לפוצץ כל דבר שמעצבן אותי, זה לא הגיוני.
נאנחתי למראה השעון המנופץ על הרצפה לרסיסים,אספתי
את הזכוכיות והתחלתי להתארגן ליום לימודים רגיל,שגרה.
מאז מה שקרה עם אמבר בחדר החולים, היא כל הזמן
דואגת,יותר מדי אפילו. את טיילר לא ראיתי מאז.
הסתכלתי על המערכת,השעתיים ראשונות ביום רביעי
היו 'סוציולוגיה', כשהתקדמתי לשיעור נזכרתי.
יש היום בשעה התשיעית שעה עם המדריכים
ולא קראתי את מה שטיילר ביקש מימני.
נכנסתי לשיעור והתיישבתי במקומי מהר. לא רציתי
שכולם ישאלו אותי על מה שקרה.
ישבתי בשולחן הכי מרוחק ובקצה.
תוך כמה דקות טיילר נכנס והוציא את היומן על
מנת לקרוא שמות.
"סאמר הייסטינגס" אמר .
"כאן" השבתי והרמתי את ידי.
הוא התעלם והמשיך,'מוזר,אבל בעצם למה אני מצפה?'
חשבתי ולא שמתי לב שהוא פונה אלי.
"סאמר" אמר והתיישרתי במקומי במהרה.
"כן?"
"את מוכנה לענות על השאלה?" שאל שוב
בקול רציני, כל התלמידים הפנו אלי את מבטיהם.
התרכזתי בכמה תלמידים והצלחתי לקרוא את השאלה
בראשם.
השאלה הייתה מה ההבדל בין פסיכולוגיה טהורה לסוציולוגיה.
חשבתי ועניתי
במהרה. ידעתי את התשובה, אם הוא היה רוצה להכשיל אותי הוא היה לפחות מנסה לשאול
שאלה קשה יותר.טיילר פשוט ידע שאני יודעת.
התחלתי לדקלם את התשובה.
"ההבדל הוא שהפסיכולוגיה הטהורה שואפת
להבין את הקיום האנושי כשהוא עומד בזכות עצמו, בניגוד
לסוציולוגיה".
טיילר הנהן וחזר ללמד כרגיל.
נאנחתי בקול חלש
בכיסאי, שמחה שתשומת הלב נגמרה.
אחרי שהשעתיים עברו בלי יותר מדי דיבורים
מצידי ומצד טיילר, הייתי כבר בדרכי לשיעור גיאומטריה.שנאתי את המקצוע הזה.
ראיתי את אנדי ובדיוק פתחתי את פי כדי לקרוא
לו,אבל הרגשתי יד חוסמת את פי וזרוע תופסת בזרועי וגוררת אותי מההמון.
זה שסתם את פי גרר אותי לכיתה ריקה, סגר את
הדלת,שחרר את ידו מפי ויכולתי לראות את פניו.
קפאתי במקומי, לא מסוגלת לזוז.
מקווה שאהבתם את הפרק (:
מיכל :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
