ראיתי את אנדי ובדיוק פתחתי את פי כדי לקרוא לו,אבל הרגשתי יד חוסמת את פי וזרוע תופסת בזרועי וגוררת אותי מההמון.
זה שסתם את פי גרר אותי לכיתה ריקה, סגר את הדלת,שחרר את ידו מפי ויכולתי לראות את פניו.
קפאתי במקומי, לא מסוגלת לזוז.
פרק 3:
"אנדי?" אמרתי בתהייה והוא צחק.
"מה את כל כך בהלם?" אמר וגיחך.
"ראיתי אותך במסדרון" אמרתי בקול
מבולבל והצבעתי על פתח הדלת.
"אה, אני קצת מהיר" אמר כבדרך אגב.
"הפחדת אותי" אמרתי.
הוא גיחך.
"אז מה אתה רוצה?" שאלתי.
"לשאול אותך על זואי, אני רוצה לדעת
הכול. מה היא אוהבת,מה לא. לאיפה לקחת אותה?"
צחקתי.
"אוקיי, דבר ראשון
היא נורא אוהבת תכלת, אז תן לה זר פרחים כחולים, היא תמות על זה...." וכך
המשכנו לדבר ואני הפסדתי את השיעור.
דפיקה בדלת. התהפכתי במיטה. עוד דפיקה בדלת.
קמתי בעצבים לעבר הדלת ופתחתי אותה בתנופה.
"כן?" אמרתי בחוסר עניין.
"אממ..אהה" טיילר עמד בפתח הדלת
והתחיל לגמגם.הסתכלתי על עצמי. הייתי לבושה בחזייה לבנה ובוקסר קצר צמוד שחור.
"שיט" אמרתי מהר, טרקתי את הדלת,
הלכתי לכיוון הארון והוצאתי חולצה רחבה לבנה בשיא המהירות, אחרי שלבשתי אותה
וצחצחתי שיניים במהרה,פתחתי את הדלת שוב.
טיילר עדיין עמד שם,מובך.
"כן?" שאלתי שוב בחוסר עניין.
"המנהל צריך לראות אותך" אמר לי.
הסתכלתי על השעון הגדול שעל הקיר במסדרון.
"בארבע וחצי לפנות בוקר? זה הכרחי?"
"כן" אמר טיילר והתחיל לצעוד לכיוון
חדר המנהל.
נעלתי כפכפים והורדתי את החולצה, ובמקומה
לבשתי גופייה לבנה.
פתחתי את דלת חדר המנהל.
" העלמה הייסטינגס, לא לימדו אותך לדפוק
בדלת?" אמר המנהל בטון עצבני.
"לא לימדו אותך לתת לאנשים לישון?"
" תפסיקי להתחכם" אמר שוב בטון
עצבני.
"מה הלחץ עכשיו?מה עשיתי?" אמרתי
שוב.
" שכחת את התיק שלך בכיתה" אמר לי
המנהל.
" אה, תודה" אמרתי ובאתי לקחת את
התיק שהיה על השולחן אבל המנהל תפס אותו לכיוונו במהרה.
"מה קרה?"מלמלתי בחוסר הבנה.
"מצאנו משהו בתיק שלך, זה נפל
בטעות" אמר במהרה.
"מה, מסקרה?" שאלתי בחוסר עניין.
"מצאנו אצלך בתיק סמים קלים" אמר לי
ואני פערתי את פי.
"מצאת אצלי מה ?" אמרתי בהלם. אני
לא משתמשת בסמים, מישהו מפליל אותי. קראתי את מחשבותיו,הוא חסם את עצמו בפני
מלכתחילה.
הוא הנהן קלות בראשו והביט בי ברצינות.
"אני לא לוקחת סמים, אתה חייב להאמין לי
" מחיתי.
"טיילר.." התחננתי לעזרה. הוא הפנה
את מבטו מימני.
"את מושעית לשלושה ימים, יעשו אצלך חיפוש
בחדר. העלמה הייסטינגס, אני אתעלם מזה הפעם בגלל שאני באמת לא מאמין לזה,אבל בחודש
הקרוב את תפגשי עם יועץ שלוש פעמים בשבוע, הוא אמור להגיע בימים הקרובים,
מובן?"
החזקתי את דמעותיי, למה שמישהו ירצה לעשות לי
דבר כזה? מה עשיתי שזה מגיע לי?
הנהנתי והתחלתי לצעוד
באיטיות לעבר חדרי.
"מה? את רצינית?" שאה אמבר בהלם.
" אבל את לא לוקחת שום דבר" הצטרפה
אנני.
" מי יכול לעשות דבר כזה? אף אחד פה לא
שונא אותך" אמרה זואי.
"לא יודעת, אבל אני חייבת לברר"
מלמלתי והן הנהנו.
"טוב היה צלצול, לכו, שלא תאחרו"
אמרתי והן מיהרו לצאת.
שכבתי במיטתי,בוהה בתקרה ומנסה לחשוב על אנשים
מסוימים שהיו מסוגלים לעולל לי דבר כזה.
דפיקה בדלת. קמתי לפתוח.
" שלום, סאמר?" אמר גבר שעמד על
מפתן דלתי והיה לבוש כמו מורה,הוא הזכיר לי את טיילר.
"כן?" אמרתי וקימטתי את מצחי, לא
ידעתי מי הוא ומה הוא רוצה מימני.
"אני סאם, היועץ החדש,הייתי אמור להגיע
מחר אבל הקדימו לי את הטיסה" אמר.
הנהנתי מיד.
"אממ..רוצה להיכנס?" שאלתי
בנימוס,הוא נכנס ואני סגרתי אחריו את הדלת.
הוא ישב על מיטתי ואני ישבתי על הכיסא של
המחשב מולו, שמתי לב שהוא סקר אותי והייתי בטוחה שלא לבשתי משהו שהיה אמור להביך,
תלבושת בית הספר. אז מה הוא רוצה?
"למה אתה מסתכל עלי ככה?" שאלתי, לא
יכולתי לחכות יותר.
"סלחי לי, אני פשוט מכיר מישהי שממש דומה
לך" אמר בנימוס .
הוא עשה היכרות נחמדה וכל מיני דברים טיפשיים
עד שסוף-סוף הגיע לעניין.
"אז, מישהו ייעץ לך לקחת את החומרים האלה?"
אמר, נאנחתי בחוסר נחת.
" לא לקחתי כלום" אמרתי בהתגוננות.
"אז מדוע הם היו בתיק שלך?" שאל.
"מישהו שם אותם שם"
"אז את טוענת שמישהו מפליל אותך?"
"לא אמרתי את זה" התגוננתי.
"אז מה כן אמרת? את מאשרת שלקחת אותם?"
"לא לקחתי כלום".
"אז, מדוע הם היו בתיק שלך?" שאל
שוב.
" אני לא יודעת".
"אז זאת דרך ללא מוצא" אמר, ממלמל
לעצמו ואז הסתכל בשעונו.
"טוב, אני צריך ללכת וגם את עוד מעט, שלא
תאחרי לארוחת הצהריים".
"אני לא רעבה" אמרתי בבוטות.
"כרצונך" סאם אמר והלך לכיוון הדלת.
פתחתי לו את הדלת והוא התקרב על מנת ללחוץ לי
את ידי,הושטתי את ידי וברגע שהיד שלי באה במגע עם שלו הרגשתי את זה שוב. עקצוצים מוזרים
בכל הגוף ומיליוני זרמים של חשמל ולא יודעת מה עוד. הרגשתי כאילו הלב שלי רועד,
פעימות לבי התגברו וראיתי משהו, הפעם לא תמונה. ראיתי את סאם עומד מול טיילר בזמן
ששניהם מחזיקים חרבות ומכוונים אותם אחד לשני, הם עמדו במרחק קטן זה מזה.טיילר וסאם
היו לבושים בבגדים ישנים, של ימי הביניים אולי, לא הצלחתי לזהות.
לפתע סאם הרים אליו את החרב.
" לא! אתה לא תפגע בה בחיים, כל עוד אני
בתפקיד אתה לא תוכל להתקרב אליה עוד לעולם! " צעק אליו טיילר באגרסיביות.
סאם צחק בתגובה.
"אחי היקר, אתה בסך הכול שומר עלוב,משרת.
אתה חושב שהיא באמת אוהבת אותך?" סאם השיב לו בלגלוג.
" אני שומר הסף, מתפקידי לשמור עליה, וגם
אתה היית כזה עד שבגדת בה! בגדת בעם שלך, במורשת שלך! איך אתה מתבייש לחזור לכאן
בכלל?" צעק אליו טיילר וסאם הרים את חרבו לכיוונו של טיילר, ותקף. הדבר האחרון
שראיתי היה סמל על פרק ידו של סאם, סמל של אריה שואג וקווי מתאר זהובים סביבו. התנתקתי
מסאם במהרה ברגע שחזרתי למציאות.התחלתי להתנשם והעברתי את ידי על שיערי,לא מאמינה
למה שראיתי, מנסה לפרש את זה.
"סאמר?" אמר סאם מקמט את מצחו.
"מה ראית?" סאם תפס בידי בחוזקה,לא
דיברתי.
"תעני לי, מה ראית?" צעק עלי ותפס
שוב בידי, הבטתי בו והתעלפתי.
מקווה שאהבתם, פרק הבא מהר יותר וארוך יותר כמבן (:
תגיבו!!
מיכל :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
