בלוג סיפורים(:

פרק 5:

פקחתי את עיני במהירות והבחנתי שאני באוויר, ממש באוויר.

הרגשתי ידיים אוחזות בי אבל לא יכולתי לראות אותן.

"מה לעשות איתה עכשיו?" שמעתי קול שיכולתי לזהות,שון.

"קח אותה לבית הנופש שלי ותנעל את הדלת ואת כל החלונות" אמר קול אחר, נוקשה,רציני. 

הקול היה מוכר.

ראיתי מרחוק ענף מוטל על הדשא וניסיתי להתרכז בו.

שון ערסל אותי בידיו,עם פני לחזה שלו כך שלא יכולתי לזוז,הוא היה מבחין בזה שהתעוררתי.

בדיוק כששון החל לרוץ הענף שזימנתי במחשבה הכה בראשו בחוזקה והוא נפל.

קמתי במהרה והצטערתי מעט כשראיתי שעל ראשו נוזל לח,דם.

הסתובבתי מהר וקפאתי כשראיתי את סאם.

"מה את חושבת שאת עושה?" שאל אותי.

"הולכת לחדר" עניתי מהר, נשמע בקולי שהייתי מתוחה.

"מי זה?" שאלתי והצבעתי על שון.

סאם שתק במשך כמה שניות ובלי התראה מוקדמת ירה לעברי מטח של אש.

הרגשתי את גופי נהדף לאחור.

זימנתי במחשבה עץ- עץ שלם שעף לכיוונו של סאם ופגע בראשו, לסאם זה לא הזיז.

הוא רק הסתכל עלי וגיחך.

התרכזתי בכול כוחי וניסיתי לתעל את כל האנרגיה שהייתה בי למשהו אחד- סאם.

התרכזתי ועצמתי את עיניי, ידי החלו להעלות חום,כל שנייה החום עלה וסאם הסתכל מבולבל. 

לבסוף, שחררתי את כל האנרגיה שהייתה לי.

"סאמר" שמעתי קול מטושטש ופקחתי את עיני. הסתנוורתי מיד.

החלון בחדרי היה פתוח ונראה שהשעה הייתה מוקדמת.

סרקתי את חדרי שנראה כמו בכל יום ,ואז הגעתי לטיילר.

"מה קרה? מה אתה עושה כאן?" שאלתי וקולי היה צרוד.

" איך עשית את זה?" שאל ובהה בי במבט מסוקרן, עיניו היו אדישות והוא הידק את לסתו, כמו רואה משהו שלא מוצא חן בעיניו.

"עשיתי מה ?" שאלתי מבולבלת.

הוא הידק את לסתו עוד יותר ונראה היה שהוא עומד להתפוצץ.

" איך שחררת כמות כזאת של אנרגיה ? את היית אמורה להיות מתה" אמר קצת בבהלה.

" אני לא יודעת, בקושי אני זוכרת מה קרה" השבתי וגירדתי את מצחי בידי השמאלית.

"מה זה ?" אמר והצביע על שורש כף ידי. סובבתי את היד. 

במקום היה מוטבע סמל, כמו קעקוע . 

סמל של אריה שואג וקווי מתאר זהובים.

"לא יודעת" מלמלתי בשקט.

"זאת באמת את " מלמל והחזיק את שערותיו בידיו, כלא מאמין.

" מה ?" מלמלתי בחוסר הבנה.

" זה הסמל, היה לה גם כזה. גם לנסיכה הקודמת היה סמל בדיוק כזה, זאת את " אמר בהתלהבות.

"אתה מפחיד אותי" אמרתי בציניות למראה המבט המתלהב.

היססתי. לא ידעתי אם אני אמורה להגיד את זה דווקא עכשיו.

"ו.." לקחתי נשימה עמוקה.

"אני מתנצלת שצעקתי עליך, אני לא יודעת מה עלה בדעתי. למרות שהדברים שלך לא הגיוניים, אני מתנצלת על ההתנהגות שלי" סיימתי והבטתי בו בציפייה.טיילר הנהן .

" בסדר, עכשיו את צריכה ללמוד על המשפחה שלך. את גם צריכה שאני אעביר לך שיעורים בלחימה בחרב ובקשת ,כי כשתגיעי באוגוסט הקרוב לגיל שמונה עשרה, אני כבר לא אוכל להגן עלייך, זה לא התפקיד שלי" אמר בנמרצות וגם התכוון להמשיך כשעצרתי אותו.

"וואו, וואו. תראה, אף על פי מה שקרה, אני עדיין חושבת שהרעיון מגוחך. אני לא מאומצת ובטח שלא נסיכה. מספיק לי לחיות וללמוד בבית הספר הזה, אני לא צריכה עוד דברים מוזרים בחיים שלי" הסתכלתי עליו, הוא הנהן וקם כדי לצאת מהחדר.

" אני מקווה שכשתבניני שכל זה נכון, לא יהיה מאוחר מדי" אמר בשקט, שפתיו קפוצות ויצא מהחדר. הסתכלתי על השעון הגדול על הקיר, השעה הייתה שמונה ועשרים בבוקר. 

הלימודים מתחילים בעוד עשר דקות, הייתי צריכה להתארגן מהר.

יצאתי במהירות מהמיטה, נזהרת לא להפיל או לשבור שום דבר בדרכי אל האמבטיה. 

לאחר שמונה דקות כבר הייתי מוכנה .

לא הייתי צריכה לקחת תיק. הספרים שלנו תמיד בלוקר או בחדר.

נעלתי את נעלי הבובה של התלבושת לבנות , הן היו תואמות לחולצה עם העניבה הכחולה ולחצאית הכפלים הכחולה גם היא. 

יצאתי במהירות מהחדר,עצרתי מול הלוקר שלי כששמעתי את הצלצול. 

הוצאתי במהרה את ספר ההיסטוריה של ימי הביניים וניגשתי במהירות לכיתה.

 כשראיתי מי מלמד כל גופי התקשה. בכיתה עמד סאם, חי ובריא. 

אף לא שריטה אחת נראתה עליו, הוא לא נראה תשוש או עייף.

 להיפך, סאם נראה נמרץ יותר מתמיד.

"סאמר ?"

"סאמר !" צעק קול וטלטל אותי, מיד חזרתי וראיתי שאני בחדר האוכל, הייתי שקועה במחשבות. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לכאן.

"ממ..?" שאלתי בקול חולמני.

" מה קרה לך? הכול בסדר?" שאלה זואי בקול מודאג.

כולנו ישבנו סביב לשולחן האוכל הקבוע שלנו וראיתי שלקחתי לארוחת הצהריים סלט ושניצל. תיאבון לא היה לי ורציתי לרקום לחדרי אבל כולם הסתכלו עלי במבטים מודאגים.

"את חיוורת, אולי כדאי שתשני קצת" אמר אנדי ולנימת קולו התווסף דאגה, חייכתי קלות.

"תאכלי קודם" אמרה אנני והצביעה על הצלחת שלי. הנהנתי כדי לרצות אותם והמשכתי לאכול.

"שמעתם רעש אתמול? כשהיינו במסיבה ?" אמרה אמבר.

" איזה רעש?" שאלתי בנימה עניינית, התעוררתי מיד.

"כן, גם אני שמעתי. זה נשמע כמו פיצוץ, או זיקוק ענקי" הצטרפה אנני.

"את היית בחוץ בזמן הזה" אמרה זואי והצביעה עליי, בלעתי את רוקי.

" שמעת משהו? ראית אולי?" שאלה זואי, הנדתי את ראשי כסימן ל'לא'.

"מוזר" מלמל אנדי וזואי הביטה בו בהערצה. רואים שהם מאוהבים, רק לפי איך שהם מסתכלים אחד על השני.

"טוב, אני לא מרגישה כל כך טוב, אני הולכת לישון או משהו" אמרתי ונעמדתי.

"לכי" אמבר חייכה ועודדה אותי. פתאום נתמלאתי חיבה לחברים שלי. תמיד היה להם אכפת מימני, גם כשהייתי המוזרה, גם החדשה, תמיד אכפתיים ודואגים. המחשבה עשתה לי הרגשה של חמימות בגוף.

ברגע שפתחתי את דלת חדרי הרגשתי רע, רע מאוד. סגרתי אותה וניסיתי שלא להתייחס, לקחתי כדור ובלעתי אותו עם כוס מים קרים, לרגע הכול עבר.

התקלחתי, שוטפת את גופי במים החמים שאני אוהבת כל כך. יצאתי מהמקלחת שצמודה לחדרי כמו בכול החדרים ,לבשתי הלבשה תחתונה והתעטפתי בחלוק קצר אך מחמם, החלוק היה לבן ורך.

יצאתי מחדר האמבטיה הקטן ונכנסתי לחדרי במשיכת הידית על הדלת.

שתיתי מים קרים מהבקבוק שמילאתי הצהריים בחדר האוכל.

התחלתי שוב להרגיש רע. אולי זה בגלל מה שקרה אתמול בלילה? אולי ההרגשה הזאת היא כמו תופעת לוואי לשימוש ביותר מדי כוח בבת אחת?

התחלתי להשתנק, הרגשתי כאילו אין לי אוויר והתחלתי לנשום בכבדות.

התכופפתי ואחזתי בצד המיטה.

ואז התמוטטתי. כאב לי בחזה, זה נשמע מגוחך אבל גופי היה עייף, רגליי היו כואבות וגרוני התייבש.

ברגע שידי נגעו ברצפת החדר הקשה שלי ראיתי משהו. כמו חיזיון שלא ידעתי אם יתרחש.

ראיתי את עצמי. נראיתי עייפה ועמדתי מול סאם. סאם נראה חזק יותר מכל אדם שראיתי בחיי, הוא נראה מלא כוח ועוצמה,והחזיק בידו חרב. חרב אמיתית וכסופה, הלהב שלה נצץ ונראה בוהק ומסוכן. פחדתי. אבל לא נרתעתי, להיפך, נראיתי נלהבת, וקצת עייפה.

 סאם הניף את חרבו, הוא עמד קרוב מאוד, אולי מטר או מטר וחצי לידי.

הוא התקרב בעודו מניף את חרבו לכיווני בהתלהבות ומרץ. ואז חזרתי לחדר שלי.

התחלתי להתנשף בכבדות, התקשיתי לנשום. נעמדתי במאמץ והסתובבתי. 

ראיתי מולי אדם שנראה חזק. 

ראיתי את שון מהמסיבה, זכור שהרגתי אותו, אבל מצד שני, לא נמצאה גופה, אם היו מוצאים גופה בשטח בית הספר כולם היו דברים על זה. שון עמד מולי ונראה מלא מרץ.

" אז מה, נפגשים שוב?" אמר לי ,משתעשע.

" מה אתה רוצה?" שאלתי בקול חלש.

הוא גיחך בטון מזלזל.

" תראי אותך, אין סיכוי שזו באמת את. את כל כך חלשה יחסית לקודמת" אמר בטון מזלזל.

"טוב, בואי נגמור את זה מהר" אמר בקול שקט ואז נראה מתרכז במשהו, לפני שהבחנתי במשהו גופי התרסק על שולחן הכתיבה שלי וכאב נוראי עלה במורד זרועי כשהוטחה בשולחן במהירות כזאת.

 שון העיף עלי חפצים במטרה לדקור אותי או לפצוע אנושות.

 נאנקתי מכאבים ובמאמץ רב והמון כוח רצון הצלחתי לגרום למין כיפה זהובה, כמו מגן להגן עלי בקושי רב מול כל החפצים. שון גיחך וכשלא ראה ,ראיתי לצידי מספריים ששימשו אותי רק לפני שבוע לעבודה במדעי המדינה. 

תפסתי את המספריים וזרקתי אותם בכל כוחי על שון.

 הוא צנח על ברכיו ונאבק עם המספריים. 

פגעתי ישר בבטנו שהייתה מלאה בנוזל סמיך ואדום, דם.