בלוג סיפורים(:

טוב, אז כתבתי את זה כבר פעם אחת אבל ישרא מחק לי את זה בטעות.

אז כל כך התגעגעתי לכתיבה ! אתם פשוט מדהימים!

טב, ניגש לעיקר: הולך להיות קצת בלאגן בבלוג.

אני לא מצליחה להמשיך את נסיכה ל טבעית, אין השראה ,אין רצון, בערך הכול ביחד. אז אני לא משאירה אתת כם ככה. אני ממשיכה את בלי לומר מילה ! כן כן, זוכרים את הסיפור?

אם לא אז יש לכם רשימה של הפרקים בצד. אני ממשיכה אותו. כרגע סיימתי את פרק 17, שכנראה גם הפרק האחרון לעונה. יש לי רעיון לעונה שנייה ! וואו, לא חשבתי שאני אגיע לזה .

נקווה שתאהבו!

ועכשיו, התגעגעתי כל כך להגיד את זה :

פרקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק! D:

פרק 15 :

סגרתי את הלוקר שלי ודיברתי עם מדיסון. התחלנו ללכת לכיוון הכיתה כשנתקעתי במשהו ,או יותר נכון במישהו. הרמתי את מבטי וראיתי שוב, את איאן.

התכופפתי מהר להרים את הספרים שנפלו לי והוא התכופף כדי לעזור. אחרי דקה התרוממנו והוא הושיט לי את הספרים.

" תודה " מלמלתי והוא תפס בזרועי.

" ונסה.." אמר מתחנן בעיניו ואני רק משכתי את ידי והמשכתי להתקדם.

 נקודת מבט של טיילור :

הייתי בדרכי לכיתת הביולוגיה כשמישהו תפס בזרועי וסתם את פי, גורר אותי לאחורי בית הספר.

כשהוא שיחרר אותי ראיתי שזה מור.

" מה אתה רוצה ?" אמרתי לו והוא התכופף ונישק אותי.

" די ! מה אתה רוצה ?" אמרתי בקול חזק יותר.

" אותך" אמר לי ואני צחקתי.

" מור, אתה ממש עלוב, תסלח לי " אמרתי וניסיתי לדחוף אותו.

" תגיד לי , אתה נורמלי ?!" צעקתי עליו.

הוא התעלם מדיבוריי והתחיל לרפרף את שפתיו על צווארי ומנשק אותו.

" תן לי ללכת "

" לא " אמר ותפס בזרועי.

" די !" צעקתי שוב .

" יש בעיה ?" שמעתי קול מאחורי והסתובבתי.לא האמנתי למה שאני רואה. 

אדי עמד שם, חתיך מתמיד והגן עלי ! עלי ! אני צריכה לבדוק שאני לא חולמת.

" אין שום בעיה, אתה יותר ממוזמן ללכת" אמר מור ותפס בזרועי חזק יותר.

" תניח לה "

" מי אתה שתקבע מה אני הולך לעשות ?" אמר לו מור בטון תקיף.

אדי התקדם לכיוונו ופשוט העיף לו בוקס בעין. מור ברח משם מהר ואני הסתובבתי לכיוון אדי.

" את בסדר ?" שאל.

במקום לענות לו תפסתי את ראשו ונישקתי אותו. את אדי !

" תודה " לחשתי לו כשהתנתקנו.

" אין בעד מה " אמר וחייך לעצמו ואז תפס בפניי וקירב אותי אליו שוב.

אחרי חצי שעה של נשיקות התחלנו ללכת בבית הספר, יד ביד. אין מאושרת כמותי.

" אז מה אתה עושה כאן ?"

" ברנדון צריך להוציא את ונסה, דוד שלה בא לביקור מקנדה, והיא צריכה לראות אותו יום אחד" אמר והנהנתי בראשי.

נקודת מבט של ונסה:

הייתי עסוקה בלעקוב אחרי קצב ההכתבה של המורה ולהתעלם מהמבטים של איאן לכיווני כשלפתע נפתחה הדלת וברנדון עמד בפתח. הוא הסתכל עלי ואז הלך אל עבר המורה, מושיט לה פתק קטן ומלמל, היא הנהנה וברנדון סימן לי לקום. כל הכיתה הסתכלה עלי, פדיחות.

אספתי את חפציי במהירות ויצאתי מהכיתה.

"מה קרה?" שאלתי אחרי שטרקתי את הדלת.

"אריק מגיע" אמר לי.

"אז למה אתה צריך אותי?" שאלתי בחוסר עניין. אריק היה חבר ממש טוב של אבא שלי והוא בא לביקור בארץ.

"הוא הביא איתו גם את הילדים שלו" אמר לי בחיוך.

"אז מה?" שאלתי שוב.

"הם בגילך,בעצם שנה מעליך, אבל מה זה משנה?" אמר לי וצחקתי.

"עדיין לא הבנתי מה אתה רוצה מימני"

ברנדון נאנח, כאילו מנסה להסביר משהו לילדה בת חמש.

"הם יהיו בארץ חודש בערך,אריק וג'ניפר יגורו במלון במרכז העיר, אבל הילדים ישנו אצלנו, הכול סוכם עם אימא ואבא" אמר לי.

"אבל למה אצלנו? כאילו שאין לי בעיות בחיים,אני גם צריכה לחלוק את החדר שלי עם מישהו" מלמלתי בקוצר רוח.

שלוש שעות לאחר מכן,שדה התעופה של מיאמי:

"אריק, נחמד לראות אותך" אמר ברנדון ואריק חיבק אותו חצי חיבוק כזה של גברים.

"ונסה, כמה גדלת, את יפהפייה "אמר אריק ולחץ לי את היד.

הנהנתי. "תודה". ואז כולם התחילו לדבר.

לא יכולתי להתרכז בשיחה בגלל שהייתי שקועה באיזה חתיך שירד במדרגות לכיוון החנייה עם מזוודה.

 הוא היה כל כך חתיך,לא יכולתי לנתק את עיני מימנו, הוא היה ממש מהפנט.

 לפתע,הוא נעמד ליד

אריק והתחיל לדבר איתו.

"אבא! לא מצאתי אתכם, נראה לי שגם אשלי הלכה לאיבוד" אמר החתיך ודיבר עם אריק, ממש הזלתי עליו ריר.

רגע אחד. הוא אמר אבא ?! אומייגאד. זה לא קורה לי, זה לא קורה לי,זה לא קורה לי.

לבשתי על עצמי את החיוך הכי מנומס שיכולתי והמשכתי להזיל עליו ריר.

 הדבר המהמם הזה יישן בבית שלי? במשך חודש? זה לא יכול להיות אמיתי.

ליד הדבר הזה,איאן ומאט כל כך עלובים. שמישהו ירה בי !

הגענו הביתה אחרי שעצרנו במלון . מסתבר שקוראים לו ג'ייק. 

שם מתאים לחתיך,ואחותו אשלי היא התאומה שלו.

 פשוט פגשתי אותם בפעם האחרונה לפני שנתיים,הם באו לביקור כשהייתי בסאמר סקול בחו"ל אז ראיתי אותם ביום האחרון,הייתי עייפה מהטיסה וכנראה פספסתי אותו.איזה מטומטמת אני.

אשלי תישן אצלי בחדר,יש לי מיטה וחצי וג'ייק ישן בחדר האורחים.

 בין החדר שלי לחדר האורחים מפריד חדר שירותים.

גאד. אשלי התגלתה כממש חמודה. הם יבואו איתנו לבית הספר, ברנדון כבר דיבר עם המנהל.אוי.

לכבוד המאורע ברנדון החליט להכין ארוחת ערב ,מה שנדיר כי אנחנו בדרך כלל מזמינים. 

עזרתי לאשלי לסדר את הדברים שלה בחדר שלי, והראיתי לה את אוסף הלקים שלי שהיא נורא התרגשה מימנו. חמודה.

סימסתי לטיילור מהר.

'את לא מאמינה. חבר מהמשפחה הגיע והביא איתו את הבת שלו והבן ההורס.חייבות להיפגש.'

כעבור כמה דקות הטלפון שלי הודיע על הודעה חדשה מטיילור.

'גם לי יש משהו חשוב. יש היום מפגש אצל מדיסון,הודיעו לי הרגע. תביאי את החתיך. אוהבת'

עמדתי להתפוצץ מרוב אושר.

"ונסה!" שמעתי את ברנדון צועק לי מלמטה.

" ארוחת ערב,תקראי לכולם" צעק ואשלי צחקה. כבר אמרתי שהיא חמודה?

היא ירדה למטה ואני נשפתי חזק והלכתי בנחישות לכיוון החדר של ג'ייק.

דפקתי עליה.

"כן?" שאלתי את הקול הכי מהמם בעולם.

פתחתי את הדלת וראיתי אותו יושב על המיטה עם הלפטופ.

"ארוחת ערב" אמרתי מהר וירדתי למטה לא לפני שעברתי בשירותים לבדוק שהשיער שלי בסדר. 

כעבור שלוש דקות ישבנו כולנו מסביב לשולחן האוכל במטבח.

"יש היום מפגש,כמו מסיבה אבל לא בדיוק אצל חברה שלי ,רוצים לבוא?" שאלתי בחיוך.

"זה רעיון מצוין!" ברנדון אמר.

"תלכו עם ונסה,אני אפילו אקפיץ אתכם. היא תכיר לכם את החברים שלה" ברנדון נשמע נלהב ביותר. כנראה רצה להזמין את אביב ואדי לבירה ומשחק. דפוק, גיחכתי לעצמי.

 הם הנהנו, ג'ייק הנהן באדישות.

 בזמן שאכלנו נשמע צלצול בדלת. ברנדון הסתכל לכיוון הדלת וכמוהו גם התאומים.

"בטח אדי" הוא אמר ואני כמעט קפאתי כשפתחתי את הדלת.

ברנדון כמעט נחנק מהפסטה שאכל כשראה מי עומד על מפתן הדלת. 

אשלי הסתכלה בסקרנות וג'ייק נראה משועמם.

"איאן, באמת שזה לא זמן טוב ל-" התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי.

" בבקשה" אמר שוב.

הסתכלתי על ברנדון,מהססת. כולם הסתכלו עלי מוזר.

"תעלה" אמרתי באנחה.

" שנייה" אמרתי לברנדון ואשלי וג'ייק אחרי שעלה.

סגרתי את הדלת.

" מה אתה רוצה ? מהר" האצתי בו.

"מי אלה ?" שאל.

" עניינך ?" השבתי בבוטות. הוא התקרב.

"ונסה" אמר וליטף את שיערי.

הורדתי לו את היד בכעס.

הוא נאנח.

" אני משתגע, וממש מצטער" אמר שוב ועיניו הביעו תחינה.

נמסתי ,הוא מהפנט אותי. העיניים האלה,השפתיים האלה,הוא.

נשכתי את השפה התחתונה.

הוא תפס בפניי בעדינות שלא כל כך אופיינית לו ולחש לי.

"אני אוהב אותך" אמר.

"ואני לא אעשה דבר שיפגע בך" אמר שוב, הגוף שלו היה כל כך קרוב אלי והקרין חום. 

חום שאופייני לאיאן.

"אף פעם" אמר שוב והתקרב לשפתי. הלב שלי דפק במהירות. הייתי לחוצה.

 הוא הניח את שפתיו על שפתיי,אבל לא לחץ.

דחפתי אותו מעט.

"אני לא יכולה" לחשתי לו.

שמתי את ידיי על החזה שלו.

"אני פשוט לא מסוגלת" לחשתי.

"סליחה" לחשתי שוב באפיסת כוחות. הורדתי את ידיי והשפלתי את ראשי.

הוא הסתכל עלי שוב ואז יצא מהחדר,יורד במדרגות לכיוון היציאה.

ירדתי גם אני וכולם הסתכלו עליו סוגר את הדלת אחריו, רק אני ידעתי שהאדישות חזרה.

המשך הארוחה הייתה מעצבנת. 

ברנדון דיבר עם ג'ייק ואשלי ואני שתקתי ושיחקתי באוכל שעל הצלחת שלי. חושבת על איאן.

אני אוהבת אותו.מאוד. אבל כשהוא נוגע בי,אני מפחדת, אני מפחדת להיפגע שוב.

ברנדון עשה כלים והתאומים ואני עלינו למעלה.

ג'ייק הלך לחדר שלו, להתארגן.  השאלתי לאשלי שמלה ירוקה שהיא ממש התלהבה מימנה.

אני פשוט לבשתי ג'ינס קצר שחור וצמוד וחולצה קצרה עם מחשוף גדול בגב.בצבע ורוד. 

אשלי הלוותה מימני זוג עקבים לבנים ואני נעלתי אותו דבר,רק בשחור.

אשלי החליקה את השיער שלה כשהלכתי לסדר את השיער ולשים לו קרם לחות, כדי שיהיו לו בקבוקים כמו שאני אוהבת.

כשנכנסתי לשירותים ראיתי את ג'ייק נכנס, מכפתר את החולצה שלו. 

איזה חתיך, בקושי הצלחתי להתאפק.

" אממ, טעות שלי, לצאת ?" שאלתי במהרה.

"לא, זה בסדר" אמר וסידר את החולצה שלו.

הוא כבר התארגן, ונראה מהמם. נשכתי את שפתי התחתונה שוב. 

הוא לא מפסיק להיות הורס.

המרפק שלו נגע בשלי. הזזתי את ידי מהר.

הוא התקרב אלי והתחלתי ללכת אחורה.

" מלחיץ אותך שאני נוגע בך?" אמר, משועשע.

לא עניתי, רק הלכתי אחורה,והוא התקרב.

עד שנתקעתי בקיר, מה לעשות עכשיו ?

הוא התקרב, והתקרב, מניח יד אחת על קיר האמבטיה ומסתכל עלי, היססתי.

ועכשיו, להגיב D: