בלוג סיפורים(:

פרק 5:

אחרי שברנדון קצת עודד עם הבדיחות הגרועות שלו וחזר לעבודה, נכנסתי לבית הספר.

 באתי להיכנס לכיתה וקיבלתי טלפון, ההורים שלי, עלה לי חיוך. 

הם נמצאים בשליחות בקנדה מהעבודה של אבא שלי וסמכו על ברנדון שישמור עלי. 

הם איחלו לי מזל טוב ואמרו ששלחו את המתנה בדואר ושהם מאוד מתגעגעים, 

שמחתי לשמוע אותם.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי.

טיילור ראתה אותי ורצה לחבק אותי,

 סיפרתי לה כל מה שקרה מאז שראיתי אותו והיא קצת עודדה אותי.

מאט נכנס לכיתה וכל כך נגעלתי מימנו.

הוא בא לכיווני.

"ונסה, מאמוש, מה נשמע יפה?"

הוא בא לנשק אותי ואני סובבתי את הראש.

" מה יש לך?" שאל אותי.

"ראיתי אותך עם אמנדה, אני לא רוצה איתך שום קשר" אמרתי לו בקצרה ולעניין.

"מה? זה היה סתם, הייתי עצבני בגללך ולא התכוונתי, אני מצטער !

אני ממש מצטער !" הוא צעק כמעט וכולם שמעו אותו.

"מאט, גמרתי איתך, נמאס לי לנסות לרצות אותך כל הזמן! אתה יודע מה ?! 

הייתי אומרת לך לך תזדיין, אבל בשבילך זאת לא בעיה, נכון ?! " צרחתי עליו, 

והדמעות תוך כדי התחילו לצאת.

טיילור באה אלי וליוותה אותי לשירותים, בכיתי ואז היה צלצול, 

איחרתי קצת, אבל לא נורא.

התיישבתי במקום שלי.

"את בסדר?" שאל אותי איאן שישב מאחורי.

" אני לא רוצה לדבר על זה איתך" החזרתי לו בטון קר.

כעבור מספר שניות נחת לי פתק על השולחן, 

הסתובבתי ואיאן קרץ לי.

פתחתי את הפתק והיה כתוב

 ' את בטוחה שאת לא רוצה לדבר? שתדעי שאני יודע להקשיב ממש טוב(: '

חיוך קטן נראה מבין שפתי והשבתי לו בפתק חדש ' לא נראה לי שתבין', 

כעבור דקה, אולי שתיים שמעתי אותו לוחש לי באוזן " למה ,קיבלת?" 

ציחקוק קטן, הוא עושה לי טוב יותר.

" אל תדאג בקשר לזה ,בסדר? פשוט לא נראה לי שתו-"

"איאן וונסה, חוצפנים, גשו מיד למנהלת ! גם מאחרת, וגם מדברת ! "

המורה קטעה אותי וצעקה עלינו פתאום.

אני ואיאן לקחנו את התיקים ויצאנו מהכיתה, הסתכלתי על טיילור,

 היא חייכה אלי, ונראתה משועממת מהשיעור,

 מאט ישב בשורה הראשונה והסתכל עלי בעיניים מסכנות כאלה, 

החזרתי לו מבט קר ויצאתי מהכיתה עם איאן.

"אז, למנהלת ?" שאלתי אותו.

"לא, בואי נדבר" הוא השיב לי.

"על מה?"

"עליך, ספרי לי, ראיתי מה קרה בכיתה, אבל לא שמעתי את ההסבר שלך" הוא אמר לי בחיוך שאהבתי.

" למה עכשיו אני חייבת לך הסברים?"

 עניתי לו בחיוך כשהוא יושב על הספסל בחוץ, ואני עומדת ומשחקת לו בשיער.

" נגיד שכן" ענה לי בחיוך.

"אממ, לא נראה לי, מה ששמעת, מספיק בשבילך".

"ומאיפה את יודעת מה מספיק בשבילי?"

" בוא נגיד שאני יודעת וזהו".

"אז בואי תשתפי אותי" ענה לי בטון מתגרה, אהבתי את זה ,

 הוא גרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי.

"אוקי, אתה גבר טיפוסי, בדיוק כמו כולם, אתה אוהב שמשחקים איתך, 

לא אוהב קשר ארוך ואם היית יכול , אז מצידך, רק לדפוק ולזרוק, וגם בגלל זה,

 לא הייתה לך כנראה מערכת יחסים שהחזיקה יותר מחצי שנה , אני צודקת?"

" קרובה, יפה" קרץ לי .

" אני יודעת".

התיישבתי לידו.

"אתה לא יודע אפילו כמה הוא פגע בי,

 ואני כועסת על עצמי שכואב לי בגללו" אמרתי לו בטון עצוב, רציני.

"אל תדאגי, בחיים אני לא אפגע בך ככה"

 ענה לי והתקרב אלי וממש הרגשתי את הנשימה שלו עלי ו-