ישבתי בבית עם ברנדון והדמעות לא הפסיקו לצאת.
" ששש..." אמר לי ברנדון שוב ושוב אבל הדמעות לא הפסיקו.
איזה השפלה. איך הוא היה יכול לעשות לי את זה ?
מול החברים שלי ? מול כולם
? ואיך הוא ידע ?
אני כנראה מבריחה את כל החברים שלי. בסוף כולם גומרים עם אמנדה.
אני לא מבינה, לפני חודש הכול היה בסדר.
הייתי מאושרת עם ברנדון והחברים שלי.
זה היה כל כך מביך ומשפיל.
אחרי שבוע :
" מאמוש, את חייבת לצאת קצת" אמרה לי טיילור בפעם המאה השבוע.
" לא, נעים לי במיטה שלי " אמרתי לה בחזרה,כרגיל.
" את לא יוצאת מהמיטה כבר שבוע, יאללה נו" דחקה בי.
"ואם אני אראה אותו ?" שאלתי בחשש.
" אז שימי עליו זין, את יכולה
להשיג כמעט כל מי שאת רוצה , מה הבעיה? תשכחי מימנו"
" אבל אני אוהבת אותו "
" את לא, את רק חושבת שאת אוהבת" אמרה שוב.
"נו ..."
"בסדר" נכנעתי ונאנחתי.
כעבור שעתיים :
אני וטיילור עמדנו לצאת ליום ההולדת של מור.זה היה במועדון בעיר. טיילור
לבשה שמלה בצבע טורקיז בהיר ועקבים תואמים ואני לבשתי שמלה שחורה ומגפונים גבוהים
שחורים.
ביקשתי מברנדון להסיע אותי, מסכן, אני רואה איך הוא מסתכל עלי, נשבר לו
הלב.
כשהגענו, רציתי לחזור וטיילור לא נתנה לי.
פגשתי את מדיסון ודיברנו קצת.
המוזיקה התחלפה וישבתי על הבר, משתכרת כמה שאפשר.
לפתע, הרגשתי מגע יד חם על זרועי, הסטתי את מבטי וראיתי שזה איאן.
" מה אתה רוצה ?" יריתי לעברו בקול חלש.
" לא ידעתי שזו את " אמר בקול אדיש.
" מה עם אמנדה?"
" נפרדנו " אמר באותו קול קר ואדיש. לא הכרתי אותו ככה.
" למה עשית את זה ?" שאלתי שוב.
" עשיתי מה ?" שאל, עושה את עצמו לא מבין על מה אני מדברת.
" פגעת בי " אמר והשפלתי את מבטי.
" את פגעת בי קודם " אמר והסתכל עלי.
" מאט נישק אותי בכוח, הוא רצה שנשכב, הוא היה שיכור, לא יכולתי
להתנגד לו, הוא כפה את עצמו עלי " שוב השפלתי את מבטי.
הוא הביט בי מבולבל ואז התקרב קצת , מסיט את שיערי מאחורי האוזן.
" תפסיק" אמרתי בקול חנוק.
" להפסיק מה ?" לחש לאוזני.
" לעשות את זה, לטפח בי תקוות לחינם" אמרתי ,וקולי נשבר.
הוא לקח כוס של אלכוהול וגמר הכול בשלוק אחד,
הניח את הכוס על הבר ותפס
בפני, מנשק אותי.
התגעגעתי לתחושה הזאת, למשחקי כוחות האלה בינינו.
הוא פגע בי, פגע בי
מאוד, אבל לא עצרתי אותו, לא יכולתי.
הוא הכניס את לשונו לפי, גורם לאנחות קטנות מפי לצאת ,
כל כך התגעגעתי לזה
עכשיו.
לפני ששמתי לב, היינו בתא בשירותים וידעתי שאני מאבדת שליטה,
הרי בכיתי
עליו שבוע, שבוע שלם ! מה קורה לי ?
אבל אני אוהבת אותו. כל כך אוהבת אותו.
המשכנו להתנשק, שנינו שיכורים ולא ממש יודעים מה אנחנו עושים.
הוא תפס
במותני ועבר לצוואר שלי, נושך, מוצץ ומנשק.
גנחתי חלש והוא חייך אלי. הוא עלה
בחזרה לנשק אותי ותוך כדי העלה קצת את השמלה, חושף ירכיים ומלטף, כל פעם עלה קצת.
אחרי 5 דקות אני הייתי עם תחתון וחזייה והוא רק עם הג'ינס,
המשכנו להתנשק
כמו מטורפים והוא ליטף לי את הירכיים והבטן .
הבנתי מה אני עושה, אני שיכורה ומתנהגת כמו מטומטמת,
דחפתי אותו ולבשתי את
השמלה שלי, דמעותיי החלו לצאת שוב.
יצאתי מהר, לא מתקנת את האיפור שנמרח .
תפסתי מונית ושילמתי לה, נוסעת
הביתה.
עליתי לדירה וגיליתי ששכחתי את המפתח, אני כזאת מטומטמת.
איך עשיתי דבר כזה
? נתתי לו לשחק בי.
התנודדתי מצד לצד בגלל שהייתי שיכורה.
פתאום נפתחה הדלת ממול ואביב יצא מימנה.
" ונסה? הכול בסדר ?" אביב יצא והרים אותי על הידיים שלו בדיוק
כשעמדתי ליפול.
" אני מטומטמת" השבתי לו. כבר אמרתי שיכורה לגמרי ?
הוא הרים אותי והכניס אותי לדירה שלו.
" איפה האח שלי ?"
" יצא עם סנדי למועדון" ענה מהר והניח אותי על מיטה בחדר.
" מה אתה עושה ?" שאלתי ,מצחקקת לעצמי.
" ונסה, את בת שבע עשרה, אסור לך לשתות בכלל" אמר מודאג.
" לא נורא " צחקקתי לעצמי.
" תראי איך את נראית. מה קרה ?"
"אני מטומטמת, זה מה שקרה"
"תפסיקי, את שיכורה " אמר ומיהר לתפוס את ראשי ולהניח אותו על הכרית
שהייתה על המיטה.
" לא, מה אתה עושה ?" שאלתי שוב.
" שקט, תשני" אמר וישב לידי.
" אני רוצה אותך " אמרתי במהרה וחייכתי. שיכורה לגמרי.
הוא חייך אלי.
" את לא יודעת על מה את מדברת, את קטנה בשבילי ואת גם שיכורה"
דחה אותי בעדינות.
תפסתי בפניו ונישקתי אותו. אני ממש-אבל ממש מטומטמת.
הוא דחה אותי והשכיב אותי על המיטה.
הוא הלך לכיוון ארון גדול והוציא בגדים.
" קחי, תלבשי את זה ולכי לישון" אמר שוב.
קמתי מהמיטה ונפלתי שוב ,הוא הרים אותי מהר .
" ונסה, כמה בעיות את עושה לי " נאנח והוריד לי את השמלה, שם לי
חולצה גדולה שלו ומשכיב אותי בעדינות על המיטה.
הפסקתי להילחם ונרדמתי מיד.
בוקר :
קמתי בבוקר, וכאב לי הראש בצורה לא נורמאלית- בחיים הוא לא כאב לי ככה.
פתחתי את העיניים וראיתי מולי את ברנדון.
" יואוו.."מלמלתי לעצמי והנחתי את ידי על ראשי.
" אממ.. היי ?" שאלתי- אמרתי, מקווה שהוא לא יהרוג אתי.
" אני כבר לא יודע מה לעשות איתך, את השתגעת לגמרי.
התחרפנת על כל
הראש. אני צריך לשמוע מאביב שחזרת ? למה לא ביקשת מימני ?"
אמר עצבני והולך
הלוך –ושוב בחדר.
" מצטערת " אמרתי .
" לא ! את עושה כל הזמן בלאגנים ! אני אשלח אותך להורים וזהו !
שהם
ינסו לטפל בך, אני כבר התייאשתי ממזמן " אמר שוב- עצבני.
" לא ! בבקשה.." צעקתי אליו.
הסתכלתי סביבי –ושמתי לב שאני כבר בבית- בחדר שלי.
" מה זה ?" אמר והצביע על הצוואר שלי, היה שם סימן ברור מאוד של
היקי, כנראה מאיאן ,מאתמול בערב.
שמתי את ידי מהר על הסימן וברנדון שוב נאנח.
" את לא מבינה שאת בת שבע עשרה ? את רק בת שבע עשרה ! אולי הגיע הזמן
שתפסיקי להתעסק עם בנים כל הזמן ! ואני גם לא מרשה לך לשתות יותר !" הפעם הוא
כבר ממש צעק עלי.
" ותהיי בטוחה שאני לא משאיר אותך לבד בבית יותר אף פעם !"
הוא יצא עצבני מפתח הדלת- טורק אותה.
ישבתי בחדרי והחלטתי שהוא צודק. אני חסרת אחריות ובלגניסטית, כל הזמן אני
מבלה, כל מה שמעניין אותי זה שטויות. אולי אני באמת צריכה להתמקד במשהו אחד לאורך
זמן.
החלטתי להוציא את שיעורי הבית שלי ולא לחשוב על איאן, ולא על מאט, ולא על
אף אחד, רק על עצמי והעתיד שלי.
התחלתי בשיעורים בפיזיקה, לא הבנתי כלום אבל אחרי קריאה ממושכת של מה
שרשמתי במחברת-הבנתי, אחר כך עשיתי אותו דבר עם ביולוגיה, גאוגרפיה, מתמטיקה
ואזרחות.
למדתי למבחן בעוד ארבעה ימים בתנ"ך ואכלתי קצת.
את כל היום ביליתי ככה, הרגשתי את הפלאפון שלי רוטט- אבל לא התייחסתי,
פשוט שמתי אותו על שקט.
" ונסה !" שמעתי את ברנדון קורא לי מלמטה.
ירדתי למטה .
" מה ?" שאלתי אותו.
" יש לך אורח " אמר לי והביט בי במבט רציני.
החזרתי לו מבט מבולבל והתקדמתי לפתח הדלת.
זה היה איאן.
" מה אתה צריך ?" שאלתי אותו.
" שנדבר" החזיר לי וראיתי את ברנדון מהמטבח מסתכל עלי עם אדי
ואביב ובודק את התגובה שלי, גאד. הם כל הזמן כאן.
"טוב, אני לא רוצה " החזרתי בקול שקט ורציני.
הוא סרק את גופי ושמתי לב שאני עומדת מולו בגופיה לבנה ומכנסון שחור ממש
קצר- פיג'מה.
" תפסיק "
"להפסיק מה ?" שאל אותי.
" תפסיק לעשות את זה – לשגע אותי. אני לא בובה שלך ואתה לא יכול לשחק
איתי ככה"
"תראי, אני מצטער שפגעתי בך ככה ,לא ידעתי מה קרה עם מאט " אמר
לי והצצתי מאחורי כתפי ויכולתי להישבע שברנדון עמד לרצוח מישהו.
" זה לא חשוב עכשיו".
" אבל אני רוצה להיות איתך " אמר שוב ושמעתי את אדי מגחך.
"אתה לא יודע מה אתה רוצה, ותסלח לי- אבל יש לי דאגות הרבה יותר
גדולות מאשר לשחק איתך באני כן - אני לא רוצה . בסדר ?" אמרתי שוב.
"אני מצטער " אמר והביט בי וידעתי שאם לא אסיט את מבטי עכשיו-
אני אכנע לו.
" לא " אמרתי וסגרתי את הדלת בפניו.
הלכתי לשתות מים במטבח והם הביטו בי וגיחכו.
עליתי למעלה כדי לראות טלוויזיה וללכת לישון.
נקודת מבט של ברנדון:
הבטתי באחותי הקטנה טורקת לילד הזה את הדלת בפרצוף וחייכתי לעצמי, הייתי
מרוצה שהיא סופסוף עומדת על שלה.
אביב הסתכל עלי וצחק.
" מה יש לך?" אמר לי אביב.
" סתם, אני מרוצה שהיא עומדת על שלה " השבתי לו, עדיין מחייך.
אדי גיחך וזרק עלי במבה.
" תפסיק להציק לה כבר, היא בת שבע עשרה, זה הגיל.תן לה לעשות מה שהיא
רוצה" אמר לי אדי.
"כן, תרפה מימנה, ילדה בת שבע עשרה" הצדיק אותו אביב.
" אתם לא מבינים ? הגיל שלה זה לא העניין . העניין הוא שבתור אחיה
הגדול אני צריך לשמור עליה שלא תיפגע. אתם יודעים כמה פעמים השבוע ראיתי אותה בוכה
בגלל האידיוט הזה? אני הייתי צריך לנחם אותה כל פעם, ואני לא רוצה שזה יקרה שוב.
כמו שאמרתם, היא בת שבע עשרה, זאת אומרת שהיא קטינה והיא תעשה מה שאני אגיד לה.
היא עוד לא מבינה מה ההשלכות של המעשים של. למשל , כשהיא נישקה אותך... " אמר
ופנה לכיוון אביב.
" אתה חושב שהיא מבינה מה היא עושה ? מבחינתה היא נישקה את השכן
ממול. מבחינתי, זה אחד החברים הטובים שלי , השכן ממול וגבר שמבוגר מימנה בשש שנים,
ולא אחד היוד אלפניקים האלה שלה"
" צודק " אמרו פה אחד אביב ואדי.
" אני יודע שאני צודק, עכשיו תגידו לי. מה אתם הייתם עושים אם הייתם
נכנסים עייפים הבייתה, הייתם רוצים לדבר עם אחותכם הקטנה, ובמקרה הייתם תופסים
אותה בחדר , על המיטה ,עם בגדים שמיותר לציין שהיו מינימליים ביותר וילד עליה ?
" אמרתי שוב.
שתקנו לרגע ואז אביב ואדי פרצו בצחוק גדול.
" מה ? באמת תפסת אותה ככה ?" שאל אדי וצחוקו גדל.
" נשבע לך " אמרתי והצטרפתי לצחוקו.
" טוב, יאללה, אני זז הביתה" אמר אביב וקם ממקומו.
" נראלי שגם אני אזוז" אמר אדי וכעבור כמה דקות נשארתי לבדי.
החלטתי להכין ארוחת ערב. הכנתי סלט קצוץ, שניצל וקצת פתיתים. לאחר כארבעים
וחמש דקות קראתי לונסה .
" ונסה !" קראתי לה .
כעבור כמה דקות שמעתי את צעדיה בסלון.
" כן ?" ענתה.
" בואי, שבי, הכנתי ארוחת ערב "
היא צחקקה.
" ולכבוד מה זה ?"
" סתם, מזמן לא ישבנו ככה לאכול " עניתי והיא צחקקה.
" אחריך " אמרה ונכנסנו למטבח כדי לאכול.
מקווה שאהבתם (:
מיכל XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
