פרק 4:
"מרגישה טוב יותר?" שאלה אמבר בפעם
המיליון.
הנהנתי והתיישרתי במיטה.
" מה קרה ?" שאלה אותי.
"כלום,כלום. אולי ירד לי שוב הלחץ דם"
אמרתי במהרה. אם הייתי מספרת לה על מה שאני שראיתי ועל סאם וטיילר היו חושבים שאני
משוגעת.
חוץ מזה, אני בכלל לא יודעת מה זה.
דפיקה בדלת, אמבר פתחה.
" היי" אמר טיילר ונכנס.
"טוב, אני הולכת לעשות שיעורים, אני אביא
את מה שהפסדת היום מאוחר יותר" אמרה ומיהרה לצאת.
טיילר התיישב בקצה של המיטה והביט בי.
" אפשר לשאול אותך משהו שישמע
מוזר?" אמרתי לו והוא קימט את מצחו והנהן.
" אתה מכיר את היועץ החדש הזה,
סאם?" שאלתי, טיילר הנהן שוב.
" אתם אחים?" שאלתי בזהירות, טיילר
הביט בי בפליאה והנהן.
"איך את יודעת?" שאל, החלטתי ללכת
על זה ולספר לו הכול, ממילא הוא בטח חושב שאני לוקחת סמים.
אז סיפרתי לו על האישה שראיתי ועל מה שראיתי
כשנגעתי בו בפעם הראשונה, את הסמל ואת מה שקרה עם סאם, טיילר פשוט הנהן לאורך כל
הסיפור.
"את יכולה להפשיל את השרוול?" שאל,
עשיתי כדבריו,הוא הפך את ידי והסתכל על פרק ידי שהיה מוטבע בו הסמל של האריה
שראיתי.
" מה זה?" שאלתי.
"זה סמל של משפחת המלוכה הכי עתיקה
בעולם" אמר במבט משתק.
"ומה זה קשור אלי?"
טיילר הביט בי במשך כמה דקות, כאילו מתלבט אם
לחלוק איתי את המידה הזה או לא, לבסוף הוא פתח את פיו כדי לדבר.
"את הנצר האחרון שלה"
"אני מה?" שאלתי במבט מבולבל. הוא
לקח משהו?
"את השריד האחרון של משפחת המלוכה
'ארדווד'"
"אתה מטורף" קמתי ממיטתי, מחזיקה את
שערותיי בחוזקה.
"סאמר, את מאומצת, אני לא יודע מה את
זוכרת על המשפחה שלך,אבל זה לא נכון. אני בעצמי מסרתי אותך לבית הספר כשהיית קטנה
כדי להגן עלייך"
"אתה פשוט מטורף!" צעקתי בהיסטריה
ודמעות החלו לרדת בלחיי.
"את נסיכה של משפחת המלוכה העל טבעיים העתיקה
ביותר וגם היחידה בעולם. את תרשי את מקומו של הדוד שלך, שרוצה להרוג את כל העל
טבעיים ולהישאר היחידי עם כת של על טבעיים שמאמינים באידיאולוגיה שלו ומוכנים לשרת
רק אותה. אני שומר,נשבעתי לאימך שאשמור עליך מכל משמר ושבבוא היום, כשתהיי בת
שמונה עשרה,אני אלמד אותך כל מה שאת צריכה לדעת כדי שתבצעי את תפקידך כראוי
כנסיכה" הוא אמר והביט בעיני ברצינות. זה לא יכול להיות. אולי לחץ הדם שלי
שוב עולה? או אולי יש לי חום? זה לא אפשרי,פשוט לא יכול להיות.הוא צוחק עלי, פשוט
עובד עלי.
" צא מכאן" הפנתי מימנו את מבטי
ולחשתי בשקט.
" את צריכה לקבל את העובדות" אמר לי
בטון אדיש.
"לא! אתה מטורף! צא!" צעקתי עליו.
"סאמר.." אמר ,נאנח.
"צא!" צרחתי בכל
כוחי והוא קם ויצא בשקט מפתח הדלת. נשכבתי על מיטתי ודמעותיי יצאו במהרה והרטיבו
את הכרית הרכה שהייתה צריכה לספוג את דמעותיי.
"הכול בסדר? את נראית כאילו לא ישנת
הרבה" שמעתי קול וטרקתי את הלוקר, לא ישנתי כל הלילה,לא הצלחתי לעצום עין.
הסתובבתי למשמע הקול כדי להבחין באדם המדבר איתי.
זה היה ג'ייק. ג'ייק היה נער שחום שיער ובעל
עיניים ירוקות,הוא נראה מעולה אבל היה לו אופי שאני לא מאחלת לאף אחד.
יצאנו
בערך שלושה חודשים ואז גיליתי שהוא בגד בי פעמיים, כנראה שזה לא הכאיב לי כל כך
בגלל שידעתי שלא אהבתי אותו באמת.
מאז שנפרדנו עבר בערך חודש וחצי.
"ג'ייק, מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר
עניין, להוטה להסתלק משם.
" אמרת שאת רוצה זמן, חודש ווחצי לא
מספיק לך ?"
"לא, אני רוצה שתניח לי" השבתי .
" סאמר, בבקשה. תני לי להתנצל, לא גמרנו
עדיין"
"כן גמרנו,תתמודד" אמרתי שוב בבוטות
והתחלתי לצעוד לכיוון דלת כיתת הסוציולוגיה, כל כך לא רציתי לראות את טיילר עכשיו.
" תני לי הזדמנות" אמר שוב ותפס
בידי.
"לא" אמרתי ומשכתי את ידי בחזרה,
ממשיכה לצעוד.
" סאמר, בבקשה!" אמר שוב ותפס חזק
יותר בזרועי. התעצבנתי כל כך שברגע שידו לחצה על זרועי והוא סיים את המשפט הדפתי
אותו עד שהתנגש בקיר וזימנתי ארון שנפל עליו, לא ריחמתי עליו וגם לא הצטערתי.
הייתי ממש עצבנית בגלל טיילר ופעלתי בלהט הרגע.
ניגשתי לכיתה במהירות, חולפת על פני טיילר בלי
לומר מילה.
אחרי השיעור שלא הייתי צריכה כי ידעתי את כל
זה חזרתי לחדרי, לא היה לי כוח לחזור וללמוד. אני גם לא רוצה ללכת לשעה עם המדריך,
הטיילר הזה פשוט מטורף. דפיקה בדלת, נאנחתי והלכתי לפתוח.
"מה אתה רוצה?" שאלתי כשראיתי את
טיילר בפתח הדלת.
" יש לנו שעה משותפת עכשיו,ולא באת
לכיתה, אז באתי אלייך" אמר בפשטות ונכנס.
" אי אפשר לדחות את זה או משהו
כזה?" שאלתי בקוצר רוח.
"לא" ענה.
התיישבתי על המיטה.
הוא עמד מולי.
"מה אתה רוצה?"
"לדבר"
"על מה?"
"על מה שאת לא רוצה"
"אז עדיף שתצא"
"את חייבת לדעת"
"אני לא, ואני לא רוצה לשמוע על זה! מה
תבין כבר?"
"את חייבת לשמוע על זה, עד שתהי בת שמונה
עשרה באוגוסט הקרוב אני מנחש שתפגשי כמה אנשים שירצו לפגוע בך"
"מי נראה לך שירצה לפגוע בי בדיוק?"
"אחי"
"סאם? רק שתדע שהוא לא מטורף והרבה יותר
נחמד מימך"
" הוא צריך להרוג אותך כדי שירש את
מקומך"
"שקרן!" צעקתי.
" את צריכה ללמוד להתגונן ולאפשר לי להגן
עלייך. אני לא יכול לעשות את זה אם את בורחת כל הזמן"
"די! תצא כבר!" צרחתי עליו, הוא לא
זז ממקומו.
"סאמר, תפסיקי להיות ילדותית"
"פשוט תצא" לחשתי באפיסת כוחות.
"את משלה את עצמך, תפסיקי לנסות לבנות
לעצמך עולם שלא קיים" אמר בשקט ויצא. נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה, חושבת
עליו עד שאנני ואמבר נכנסו.
"מה אתן רוצות?"
"להוציא אותך מפה" ענתה אנני
בפשטות.
"מה?" שאלתי ,לא מבינה.
"כן, יש היום מסיבה בבית הספר,המורים לא
יודעים, אל תדאגי"
"אין לי כוח" אמרתי בחוסר סבלנות,
מחכה לרגע שבו אשאר שוב לבד.
"סאמר,קדימה" אמרה אנני בתחינה. ואז
חשבתי. מה יש לי להפסיד?
יש לי הזדמנות לשכוח מהמטורף הזה ומכל מה שאמר
לי, אז למה לנצל אותה? למה אני צריכה לחיות ככה, בצרחות, בישיבה לבד בחדרי, בחוסר
מעש? איפה הסאמר שרק מחכה לבלות ומתה על החברים שלה? אני נוראית.מסכנים.
"טוב" נאנחתי והן יצאו.
"אה, ותהיי מוכנה בתשע וחצי" אמרה
אמבר בפתח הדלת.
שבע שעות לאחר מכן:
"בואו לרקוד!" צעקתי אל חברותיי
שישבו על הבר, משועממות.
"עוד מעט נבוא" אמרה זואי וכולן
הנהנו.
"הפסד שלכן" אמרתי בחיוך והלכתי
לכיוון התלמידים שרקדו.
"צריכה בן זוג?" שמעתי קול עבה
והסתובבתי, זה היה נער בן גילי בערך,בעל שיער כהה ועור כהה,לטיני. היו לו תווי
פנים יפים וגוף מוצק. חייכתי לכיוונו.
"האמת שבדיוק חיפשתי" השבתי לו
והרחבתי את חיוכי,הוא חייך בחזרה וצחקקתי.
"איך קוראים לך?" שאלתי בזמן ששלח
יד אחת להחזיק במותני.
"שון" אמר וצחקקתי.
המוזיקה התחלפה לקצב מהיר יותר וראייתי היטשטשה
מעט. קפצתי ורקדתי בקצב מטורף, יכולתי לראות אנשים ואורות צבעוניים, הרגשתי יד
אוחזת בי, אז ידעתי שהוא איתי.
"רוצה ללכת למקום שקט יותר?" שאל
בחיוך קטן.
"אחריך" השבתי בחיוך רחב ושון החזיק
בידי והתקדם מהרחבה.
בדרך החוצה יכולתי לראות את אמבר וזואי שולחות
לי מבט שואל ואני רק חייכתי אליהן.
שון לקח אותי לחצר בית הספר.
"למה באת דווקא לכאן?" שאלתי
בסקרנות ובחיוך טיפשי מרוב האלכוהול ששתיתי.
"סתם, רציתי שקט" ענה ברצינות.
"קרה משהו?" שאלתי בטון מסוקרן.
הרגשתי כאילו הוא לא אמיתי, כאילו כל זה יכול להיגמר בקרוב,כאילו אני חיה בתוך
חלום ואני היחידה שלא מבחינה בזה.
הוא לקח אותי לאמצע הדשא,ממש במרכז ובלי ידיעה
מוקדמת הצמיד את שפתיו לשלי.
בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה אבל הוא החזיק
במותני ונבהלתי, אבל מהר מאוד נכנסתי לעניינים. אני לא כזאת, אבל היה התחשק לי
לעשות משהו מטורף.
שון פתח את שפתי עם לשונו והחליק את לשונו
פנימה, הרגשתי אותה מתגלגלת בפי והרגשתי טעם מתוק. אבל מה שלא מצא חן בעיני זה
שהוא היה קצת אגרסיבי. שון הידק את אחיזתו בי והמשיך לנשק אותי, כאילו מנסה למשוך
זמן ולתפוס אותי למקרה שאברח.
שון התנתק מימני ומלמל לעצמו משהו.
צחקקתי.
"מה קרה?" שאלתי במהרה, מודעת לזה
שהוא נראה עצבני.
"אני מצטער" אמר והסתכל בעיני.
"על מה?" שאלתי שוב.
שון הרים אותי על ידיו.
"מה אתה עושה?" שאלתי, מצחקקת.
הוא העביר את ידיו על עיני
וחושי התערפלו ושקעתי בשינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
