חיי ככוס נמשכים כבר כמה שנים. בהתחלה
מילאו אותי הבקבוקים שבבית, והרגשתי טוב. הרגשתי מלא. מילאו אותי במים של חום
ואהבה. אבל זה כבר לא התאים יותר, אני כבר כוס גדולה ואני צריך בקבוק חדש להתמלא
ממנו, אז יצאתי לחפש בקבוקים. חיפשתי ומצאתי פה בקבוק קטן ופה אחד גדול, אחד יפה
ואחד פחות, ומכולם התמלאתי, והרגשתי מאושר.
אבל יש לי בקבוק ספציפי כבר שנה וחצי,
קרוב יותר שנתיים, שממלא אותי מהיום שהכרנו. אבל מה, כל פעם שהוא ממלא אותי, נשפך
קצת החוצה, וזה כואב, וזה מרגיש כמו בזבוז ולפעמים זה נתן תחושה שזה לא הבקבוק
המתאים לי. אבל התמודדנו ביחד. אהבנו אחד את השני, הוא מילא אותי ואני התענגתי
מהמילוי, מהצלילים, מהמראה, מהמים, מהאושר, מהחום, מהכול.
הבקבוק ואני לא פעם רבנו, ובכל ריב כזה
נשפכו עוד ועוד מים. רבנו לפעמים כל כך שהוא פשוט לא הסכים למלא אותי יותר, ואפילו
הלך לנסות למלא כוסות חדשות. לא אשקר, גם אני חיפשתי בקבוקים חדשים, אבל הלב שלי
תמיד היה בבקבוק הזה. ובסופו של דבר חזרנו למלא ולהתמלא אחד מהשניה.
יום אחד קרה מקרה קשה. תוכלו לקרוא לזה
נקודת האל חזור. רבנו וכל המים שהיו בבקבוק נשפכו על השולחן, ממש הכול. המקרה הזה
גרם לבקבוק לחשוב שזהו, אני יודע בוודאות שלמרות כל האהבה הכוס הזאת לא מתאימה לי
יותר, ותמיד נשפך ממנה. אז הבקבוק ויתר. ויש להדגיש שהוא ויתר אחת ולתמיד.
ופתאום, התווספה לשולחן כוס חדשה. שקופה
ובוהקת, בעלת רגל ארוכה ועבה שמעידה על יכולתה לעמוד במצבים. ואז, בבת אחת הבקבוק
שלי התמלא מחדש ועבר למלא את הכוס החדשה הזאת, בעוד שאני עומד ומסתכל מהצד. וזה לא
קל לכוס כמוני לעמוד ולראות את הבקבוק היפה והאחד שלי ממלא כוס אחרת. פתאום אני
ריק. למה שאהיה ריק? הרי זה הבקבוק שלי, הוא שלי אנחנו מכירים שנים כבר אני אוהב
את הבקבוק הזה! אז אמרתי לו, אבל הבקבוק לא ענה, הוא המשיך בשלו. שוב ושוב אמרתי
את זה בטונים שונים ובצורות שונות, אפילו חיזרתי אחריו וקניתי לו עטיפה חדשה. אבל
לבקבוק זה לא הזיז. הוא מעדיף עכשיו את הכוס החדשה. "לך תשיג לך בקבוק
משלך" אמר לי.
הדבר היחיד שהתחשק לי לעשות היה לקום
ולנפץ את הכוס הזאת. לשבור אותה לרסיסים דקים דקים, שלא יישאר ממנה זכר. שתישאר רק
כוס אחת על השולחן, שתהיה רק אפשרות אחת. שלא אהיה כוס יבשה יותר.
ופתאום הבנתי דברים שלא הבנתי קודם, איך
יכולתי לשמור את המים שנשפכו, איך שהייתי טיפש כשהייתי צריך להיות החכם, איך
יכולתי לשמור את הבקבוק הזה לצידי. את הבקבוק האחד שלי, היחיד והמיוחד שלי. פתאום
נהייתי לכוס טובה יותר, כוס שמוכנה להקריב הכול בשביל הבקבוק שלה.
אבל עכשיו מאוחר מדיי. עכשיו אני סתם
כוס שבורת לב שאבודה בעולם מלא בקבוקים מכוערים ועלובים. ייקח שנים עד שאמצא לי
בקבוק חדש שימלא אותי, בקבוק שיחבק אותי בלילה ויגיד "שש... הכול בסדר. אני
ליידך." בקבוק שימלא אותי עד הסוף, ולא תישפך אפילו טיפה. בינתיים עליי
להסתפק בפחיות בזמן שהבקבוק שלי ממלא כוס אחרת, ואולי אפילו עד הסוף.
בתפקיד הכוס: אני
בתפקיד הבקבוק: היא
ובתפקיד הכוס האחרת: הוא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
