בהתחלה אמרתי לעצמי שאני לא אכתוב את הפוסט הזה, כי כולם כבר כתבו עלייך. על כמה שאת מדהימה, ועל כמה שעזרת לכולם ולא ידעתי מה עוד להוסיף כי הם כ"כ צדקו. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עלייך, וכל פעם שאני רואה תמונה שלך או פוסט שלך יש לי חיוך ודמעה ביחד. ואני חייבת, פשוט חייבת להקדיש לך משהו כאן. רציתי להגיד לך תודה. תודה שהכנסת לי כלכך הרבה פרופורציות לחיים, לימדת אותי כ"כ הרבה. פשוט אין דוגמא יותר טובה ממך לבן אדם אופטימי שלמרות כל הקשיים שלו מחייך ומנצל את החיים. את לא מבינה עד כמה זה כואב לי ועצוב לי שככה זה נגמר, וזה מוזר שזה כזה השפיע עליי כי בכלל לא הכרתי אותך. אבל שמעתי מאחרים עלייך ונכנסתי לבלוג שלך קראתי את הפוסטים שלך והדמעות הציפו אותי. כל פעם אחרי שניצחת את המחלה המגעילה הזאת וכתבת בגאווה "ניצחתי את הסרטן :)" חשבתי לעצמי כמה עצוב שלא ככה נגמר הסיפור הזה. עם הניצחון שלך. אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שכן ניצחת אותו. את לגמרי ניצחת את הסרטן. כי למרות שהוא הגיע 3 פעמים, את ידעת שאת הולכת לנצח וניצלת כל דקה ודקה מהחיים. לא נתת לו להרוס לך את החיים, וזה הניצחון האמיתי. את מדהימה, ושינת את החיים של כלכך הרבה קוראים כאן. אז תודה. יהי זכרך ברוך ♥