כצפוי, הריקושטים
לא איחרו לבוא. עוד באותו יום אמרה אמא שלי שתרצה להזמין חברה כזאת וחברה אחרת, מה
שכנראה גרם לה לחשוב על המשמעויות של חתונה. "דודה דורה תהיה שם?" היא
שאלה בדאגה בשיחה שהתקיימה עוד באותו יום. דודה דורה היא דודתו של אבי ואחות של
סבתא שלי. אמנם לא מדובר בקרבה משפחתית מהמדרגה הראשונה, אבל כמו כל משפחה אשכנזית
טובה שלא כל צאצאיה שרדו תקופות כאלו ואחרות במאה ה-20 ואינה מונה יותר מדי בני
משפחה, דודה דורה היא דווקא דמות קרובה. לי באופן אישי יש פינה חמה אליה בלב,
בעקבות זיכרון שנת השירות שעשיתי לפני השירות הצבאי ושבמהלכה קיצצתי את שערי
לחלוטין. דודה דורה הייתה הדמות המשפחתית היחידה שעמדה לצידי והחמיאה לי, ואמרה גם
לאחר שהשיער גדל שאמנם מתאים לי שיער ארוך, אבל גם הקצר היה יפה מאוד. ובחזרה לאמא
שלי – הסברתי שאנחנו משאירות את כל מה שקשור להזמנת המשפחה המורחבת בידיהם, אבל
שבעיני דודה דורה היא חלק מהמשפחה הקרובה ואני אשמח שתהיה שם. "נראה לי שזה
לא מקומה להיות שם", היא אמרה. היא לא הסבירה ואני לא ביקשתי הסבר נוסף, אבל
טון הדברים היה ברור – אמא שלי לא רוצה לעמוד בפני דודה דורה ולספר לה על החתונה
הלסבית של הבת שלה.
בינתיים המתנו
בכיליון עיניים לאירוע השבועות המתוכנן, בתקווה להטות את מאזן התגובות לבשורת
החתונה לכיוון החיובי. מכיוון שלא סיפרנו על מטרת הפיקניק הנוספת מלבד בליסה חסרת
פשרות, אך טבעי הוא שרבים מחברינו הטובים והעסוקים הודיעו שלא יוכלו להגיע לפיקניק
מסיבות כאלו ואחרות. מיכאל, שהוא סטודנט עסוק וחבר ותיק של שתינו, היה אחד
מהנעדרים. למרבה השמחה, באותה שיחה שבה אמר שלא יוכל להגיע הזמין אותנו מיכאל
לחגיגת יום הולדתו, כך שכמובן ניצלנו את העניין לבשורות. מיכאל קפץ וחיבק אותנו,
ולאחר שנרגע סיפרנו לו שבינתיים אנחנו מתכננות אירוע, ולכל השאר נדאג מאוחר יותר.
"ומה עם חתונה רשמית?", שאל מיכאל, "יש תכנון לקנדה?".
"אנחנו מקוות שנוכל לעשות משהו קרוב יותר, נגיד קפריסין", השבנו, משועשעות
למראה סימן השאלה שעלה על פניו של מיכאל. "מה? אין נישואים חד מיניים
בקפריסין", אמר מיכאל, מרצה ותיק בחוש"ן. "נכון, אבל כאן יש לנו
דווקא יתרון", השבנו. הבלבול על פניו של מיכאל, שמכיר אותי כעשור וחצי ואת
טיג'י כמחצית העשור, היה ניכר ומשעשע ביותר, אך בשל היותנו טובות ורחומות החלטנו
לגאול אותו מייסוריו ולהזכיר לו את ששכח: צירוף תעודות הזהות של טיג'י ושלי מאפשר
לנו להינשא חוקית, לפחות מבחינה טכנית, בלי להזדקק בהכרח לאופציה של נישואים חד
מיניים. מיכאל, בניגוד לאחרים שרואים אולי חסרונות בנישואים בין שתי לסביות שאחת
מהן טרנסית, ראה רק את היתרונות.
תוך דקות ספורות
מרגע העדכון בעתיד להתרחש, כבר ידעו כמעט כל שוכני הפאב אודות חתונתנו.
"שמעתם שטיג'י וסיוון עומדות להתחתן?", שאלו אלו שידעו את כל מי שהצטרף
ליום ההולדת. לא שניסינו להסתיר משהו, אבל בין האורחים היו מכרי קהילה קרובים יותר
וקרובים פחות, וקצת חששנו שהבשורה תצמיח כנפיים מעבר לגבול היכולת שלנו לעקוב
אחריה. החשש הזה לא התגשם בימים שלאחר מכן, ועד הפיקניק כבר הספקנו לספר בעצמנו
למספר חברים קרובים שכולם ענו על התנאים שהגדרנו לנו מבעוד מועד, ושהלכו והתגמשו
עם הזמן: אור שהוא חבר ותיק של טיג'י שענה על התנאי "שתינו נפגשות איתו
ביחד", יעלה ודנית שהן זוג חברות שאחת מהן מלווה אותי מאז תחילת ימיי בעולם
הלסביות וענו על התנאי "לא מגיעות לפיקניק ושתינו נפגשות איתן ביחד",
ורינת וענת שהן שתי חברות טובות שחלקו איתי את ספסל הלימודים לאורך שלוש שנותיי
באוניברסיטה, וענו על התנאי "לא מגיעות לפיקניק וחברות טובות יותר של צד אחד".
כל הנ"ל,
להט"בים וסטרייטים כאחד, הגיבו בשמחה ובהתרגשות, וחזרו אחד על שאלותיו של
השני: איפה? איך? מתי? מה נלבש? מי יערוך את הטקס? ומה נעשה מבחינה בירוקרטית? עוד
לא ידענו לענות על רוב השאלות האלו, אבל מאחר שלפי טבלת האקסל המסודרת שלנו לארגון
כל אלו היה מועד מדויק, לא נלחצנו והתרכזנו בשלל מיילים שאמרו מי יביא איזה פריט
מזון, מי יביא את מי, מי יאחר ומי לא יוכל לבוא בכלל. בסופו של דבר התכנסנו ביום
שמש נעים בפינה מוצלת בפארק הירקון, טיג'י, אני וכ-35 חברות וחברים. טיג'י ואני,
נרגשות במקצת, הסתרנו יפה את התרגשותנו כשהצגנו את החברים זה בפני זה והסברנו
מאיפה אנחנו מכירות כל אחד ואחת, ובינתיים הנוכחים מצאו לעצמם נושאים משותפים
לשיחה: ההרות והעומדות להרות בשלבים שונים התרכזו בצד אחד של המעגל, מתנדבי אותם
הארגונים בהווה ובעבר בצדדים אחרים, ואנחנו התרוצצנו ביניהם עד שהגיעו אחרוני
המוזמנים.
מכיוון שכולם כבר
הגיעו וריחות המאכלים החלביים עלו באפינו והזכירו לנו שטרם אכלנו ארוחת צהריים, לא
משכנו יותר מדי זמן. "אמנם הפיקניק הזה נועד לציין את חג השבועות",
אמרתי תוך כדי קימה, "אבל רצינו גם לנצל את ההזדמנות ולספר לכם שאנחנו מתחתנות",
המשכתי בחיוך. עד מהרה ישבנו כולנו ובידינו צלחות מלאות כל טוב. טיג'י ואני סיפרנו
את כל הפרטים המעטים הידועים לנו ואת התכנונים העתידיים שוב ושוב, ושמענו וגם חשנו
את ההשתתפות הנלהבת של כולם בשמחתנו. שלא במפתיע, דיבורי הורות תפסו מקום ניכר
במעגל. אלו בהריון מתקדם וניכר, אלו בהיריון התחלתי ומרגש, ואלו בדיוק מתכננות
תחילת תהליך. אנחנו, שרוצות מאוד ילדים (עכשיו!) ומחכות קודם לסיום שלבים כאלו
ואחרים בחיינו, נהנינו מאוד להיות סוף סוף בחברת פרטנרים ובעיקר פרטנריות ראויות
לנושא השיחה שמעסיק אותנו רבות. "רגע, מי מכן תיכנס להיריון קודם?",
שאלה ענבל, והשאירה אותנו בפעם השנייה תוך זמן קצר מופתעות מעצם זה שטרנסיותה של
טיג'י היא דבר שולי עד כדי כך שלא תמיד זוכרים את קיומה.
סוף השבוע של
הפיקניק התרחש סמוך מאוד למועד פתיחת חודש הגאווה בתל אביב, ואנחנו מצאנו את עצמנו
רצות מאירוע לאירוע, ובכל מקום שמחות לספר ולעדכן. טיג'י ביקרה בכנס סקס אחר, שבו
כמעט הצליחה להיות הראשונה שתספר למצב ספה על חתונתנו, אך הפסידה את הבכורה לנועה,
מתנדבת חוש"ן ששמעה על דבר החתונה ובאה לברך באחת ההפסקות. למודות לקח, שתינו
ניסינו למצוא זמן מתחת לבלטות כדי לספר לעוד חברים קרובים לפני שהשמועה תגיע אליהם
בדרכים אחרות. היה לנו רק פישול אחד נוסף: שלי ושלי, זוג חברות קרובות, שנזפו
בטיג'י וירטואלית על כך שלא עדכנו אותן לפני שראו פרוטוקול ישיבה שממנה נעדרו אשר
בתחתיתו נכתב "הארגון שולח אלפי ברכות לטיג'י ולסיוון לרגל חתונתן המשמחת
הממשמשת ובאה". למצעד הגאווה עצמו כבר החלטנו ללכת על משהו קצת יותר רציני:
החלטנו במסגרת קבוצת הדייקס און בייקס, שאני השתתפתי בהובלתה ובארגונה, לבוא
רכובות על הקטנוע הגאה ששאלנו עם שני שלטים, אחד מקדימה ואחד מאחורה, ועל שניהם
אותו הכיתוב: "About to get Married" על רקע צבעי הגאווה. קיווינו שהעניין עצמו, אם לא שלל
תמונות הפייסבוק שתיעדו את המצעד, יגיעו לכל המקומות והאנשים שהצלחנו בכל זאת
לשכוח.
הזמן עבר וקובץ
האקסל שלנו החל לגלות סימני עצבנות. המשימה הבאה בפתח הייתה לקבוע עם ישות משפטית
כלשהי, כדי לנסות ולהבין מהן האופציות העומדות בפנינו בכל הקשור לנישואים
בחו"ל. בנוסף רצינו גם לחתום על חוזה נישואים, כדי להסדיר את כל העניינים
הכלכליים ועניינים נוספים בינינו בצורה מסודרת. שלי ושלי התגלו כיעילות במיוחד
והמליצו לנו על עורכת דין. קבענו איתה פגישה, ולא נותר לנו אלא לחכות ולגלות איך
תיראה החתונה שלנו מבחינה בירוקרטית. לצערנו חיכו לנו בדרך כמה הפתעות לא נעימות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
