כרטיס כניסה לגיל ההתבגרות \ נורית חיימוב
מיץ ענבים - פרק ראשון
" רונאלד יקירי,
הינה אנחנו כאן, כל בני משפחתך, החברים, העמיתים לעבודה וכל הסבבו אותך.
אין דרך לעכל את החיסרון, אין יותר מקום לדמעות של כולנו.
אנחנו מבטיחים לזכור ולא לשכוח, להאמין שאתה במקום יותר טוב ולהתפלל לכך.
רוני שלי, אין מילים היכולות לתאר את הצער והכאב שנפל עליינו.
אנחנו תשושים, כואבים ורעבים לחיבוק החם שלך.
ארור יהיה הרגע שלקח ממני את האדם האוהב שלי, את הבן הנפלא שהיה לאימו ואת האח המקסים לאחותו.
חייל לתפארת שרק הלך לשמור עליי ועליינו מפני כל רע שנמצא באופק.
אני לא אשכח לרגע כל שניה שבילנו יחד.
את הטיולים המדהימים שתמיד אהבת, את הטיסה הראשונה שלנו לחו"ל יחד ואת הלילות שפשוט נשכבנו לצפות בכוכבים הנוצצים.
תמיד תהיה לי לכוכב, כוכב נוצץ בשמיים שנמצא רחוק אבל זורח, זורח כאילו שום דבר לא מפריע לו.
תכננו את כל החלומות שלנו יחד, את השנה הראשונה באוניברסיטה, את יום החתונה שלנו, את אותו הרגע שפשוט לא ישארו לנו מילים.
יקיר שלי, עדיין לא הגשמנו את החלומות שלנו וכבר אזלו לי המילים.
מלאכי שמיים שומרים עלייך ולא החיבוק שלי כשקר בחוץ.
אני כבר לא יכולה לדאוג לך כמו שאני יודעת וכמו שאתה אוהב כשחורף ואתה חולה מתחת לשמיכה ומחייך למרות הכל.
אני כבר לא יכולה לקבל את אותה האהבה שקיבלתי עד עכשיו, את החום ואת המוטיבציה להמשיך הלאה.
היית לי כל מה שהייתי צריכה ומעבר, כמו מלאך משמיים שבא להגן עליי ולהיות לי לאהבת עולם, אך לצערי גם מלאכים חוזרים הביתה.
אהוב יקר שלי, תשמור עליינו ועל עצמך כי כוחות כבר לא נשארו בידיינו.
האהבה היא אין סופית והכאב לעולם לא יעבור. "
- " אמא אני הולכת הצידה, אני אחזור עוד כמה דקות . "
חיבקתי אותה והתקדמתי בשביל האפר בבית הקברות של העיר הסמוכה אליינו.
- " אני פשוט לא יכולה להיות שם יותר . "
- " תשבי ותרגעי קצת, הכל בסדר אני כאן. את רוצה שאני אביא לך משהו לשתות ? "
- " כן תודה, מיץ תפוזים אם אפשר . "
- " נגמר, אז הבאתי לך ענבים. מספיק בסדר ? "
- " שטויות . "
לגמתי מהכוס השקופה והקרה ופשוט לא יכולתי לעצור את המחשבה שמהדהדת בראשי.
- " דיי דניאל, הכל יהיה בסדר את תראי . את יודעת שאני תמיד אהיה לצידך ואת תמיד יכולה לבוא ולדבר. המשפחה שלך צריכה אותך ברגעים האלה למרות שאני יודעת שקשה לך . "
היא חיבקה אותי ברכות והניחה את הראש הכבד שלי על הכתף שלה.
התחלתי לבכות. פשוט לא ידעתי מה עוד אני יכולה לעשות בלוויה של אחי הגדול.
- " אני פשוט . . "
- " לא, אל תנסי להסביר את עצמך זה מובן מאליו . רק תנוחי קצת, המתח הזה משפיע עלייך יותר מידי . "
- " אני לא יכולה לשמור את הכל, אני כל כך שבורה . אני לא יכולה לשמוע את הקול של חברה שלו בוכה עליו ולראות בעיניים שלה שגם היא רוצה למות "
- " דיי, אל תדברי ככה . תנסי לשכוח את זה לרגע . "
התחלתי לאגור את הכעס בבטן ולנסות שלא להתפרץ בפני סיגל.
אבל פשוט שלא יכולתי יותר.
- " לשכוח לרגע ?! "
קמתי, והתחלתי לצרוח באמצע בית הקברות.
- " אין את מעזה לומר לי את הדבר הזה?! "
אנשים החלו להפנות את המבט שלהם לכיוונינו.
- " זה אחי שאת מדברת עליו ! איך אני יכולה לשכוח את זה אפילו לרגע אחד, איך אני יכולה פשוט לשבת ולשתות מיץ ענבים במקום להשתגע ? "
התחלתי לאבד את השליטה על המילים שהוצאתי מהפה.
למרות שלא התכוונתי ואני בטוחה שהיא ידעה את זה התחלתי להתווכח איתה ולדבר בדרך שהצטערתי אלייה שניה לאחר שאמרתי את אותן מילים.
היא השתתקה ולא הצליחה להזיז את השפתיים, הן רעדו וידעתי שאני עושה טעות באותו הרגע.
העיניים שלה היו אדומות אבל היא המשיכה להתקרב אליי ולנסות להושיט לי ידיים גדולות לחיבוק.
באותם רגעים זה רק הרגיז אותי מעבר למה שחשבתי.
- " אני לא צריכה את החיבוק שלך ! איך את לא מבינה את זה שהכל נהרס לי ?! "
- " דיי "
היא אמרה ברכות והמשיכה להתקרב אליי בזמן שאני ממשיכה לצעוק וללכת לאחור בתנועות פרועות עם הידיים.
- " תפסיקי להתקרב אליי אני לא צריכה שום דבר ממך . "
ראיתי כבר את הדודים שלי מתקרבים אליי ומנסים להרגיע את הרוחות ביניינו.
- " אם נשבעת לך שאם את מתקרבת אליי עוד צעד אחד אני. .
. . אני פשוט לא יודעת מה אני אעשה לך ! "
היא התקרבה מהר יותר ופשוט חיבקה אותי בכל הכוח.
התחלתי להתנגד.
הנפתי את הידיים לכל עבר, לימין ולשמאל עד שפשוט נגמרו לי הכוחות ומצאתי עצמי נופלת על הרצפה ובוכה בידיים של חברה שלי שעד לפני 2 דקות צעקתי עלייה.
יש נורא מזה ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nura_star