היה לנו היום סדנא במקיף על פערים בחברה, והיה שלב ששיחקנו סוג של מונופול רק של הוצאת חודשיות וכאלה, כל קבוצה קיבלה סכום מסויים שזה 'המשכורות החודשית של המשפחה' , הקבוצה שלי הייתה הכי ענייה וקיבלה 6500 שקל בחודש, כולם שיחקו וקנו דברים ואנחנו ויתרנו על הכל ועזבו את הדברים הקטנים כמו מערכת קולנוע או טלוויזה ויתרנו על דברים כמו לימודים ודברים הכי בסיסיים בעולם כי כל הזמן חשבנו על האוכל שקנינו בסוף ועל התשלומים לחברת חשמל ומים... שסיימנו את המשחק המנחה דיבר איתנו על הפערים, על מה שיצא מהילדים של המשפחה הכי עשירה שקנו הכל הכי יקר והכי טוב ומה יצא מהילדים של המשפחה שלנו, שההורים שלהם לא יכלו לממן להם השכלה בסיסית ואפילו פחות מזה ובדקה הראשונה עלתה בי התשובה שאין מה לעשות, שכנראה אנחנו נפלנו לחיים טובים יותר ואז חשבתי על זה לעומק, חשבתי על הילדים שנולדים בידיעה שאין להם עתיד, על ההורים שיודעים מההתחלה שהילדים שלהם יגמרו מסוממים מתחת בניין הייטק שכל אחד שם יוצא בוקר צהריים וערב לאכול בחוץ ושהוא מגיע הביתה באוטו היוקרתי שלו.

אני לא ממש יודעת מה אני רוצה להביע בפוסט הזה אבל הייתי צריכה לפרוק מחשבות, וכנראה זה המקום הכי טוב לעשות את זה...

אני עכשיו מתארגנת והולכת למסיבה של ילדה מהשכבה ואז אולי למועדון עם חברות, לפי מה שהבנתי יהיה שתיה וכולנו יודעות כמה זה משמין וכמובן שגם יהיה מלא אוכל ואני לא רוצה להרוס לעצמי כל היום עד עכשיו הגעתי ל 200 קלוריות בערך וזה פשוט חבל לי להרוס :/

נקווה שיהיה טוב, או שאני יעדכן שאני יחזור מה שרוב הסיכויים לא יקרה אז מחר, ערב טוב שיהיה ♥