12.03.2011
שותף,
עוד 20 דקות 3 בלילה ואני עוד במיטה שלי ולא נרדמת.
השיחה שלנו רצה לי בראש מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף והיא כמו סינית בשבילי.
אני יודעת שהמצב צבירה שלי הוא סופר נוזלי ושמספיקה אפילו רוח כדי להפיל אותי לקרשים.
זה כבר כמה חודשים ככה.
זה התחיל קצת אחרי ההפלה האחרונה שלי [אם לא מחשיבים את ההפלה הטבעית שעברתי לפני שלושה חודשים].
נכנסתי להריון מבחור שיצאתי איתו עד סוף אוגוסט.
ובאמצע ספטמבר עשיתי הפלה.
לא יכולתי מאז להסתכל לאבא שלי באמת בעיניים.
באמצע ספטמבר עברתי משבר בזוגיות עם איתן והיו לי שבועיים שקט שבהם התפרפרתי ועברתי ממיטה למיטה איפה שרק יכולתי. נשים-גברים-שחורים.
מי [מה] שבא ברוך הבא.
בתום השבועיים האלו התחלתי לצאת עם גל והיה לנו מדהים.
חודש אחרי שהתחלנו לצאת בת של חברה קרובה שלי נפטרה ואני נכנסתי להריון.
גמלתי בליבי החלטה שאני שומרת על הילד ויהי מה.
כעבור חודשיים עברתי הפלה טבעית.
אני חושבת שזו בערך התקופה שבה התחיל לחזור לי הדיכאון. פלוס מינוס אחרי שאיבדתי את הילד הזה.
מאז ניסיתי לקחת כמה מנות יתר של משכחי כאבים וזה לא הצליח. אחרי זה התחלתי לשתות את עצמי לדעת ומתי שיכולתי עישנתי גראס וחשיש בכמויות שעלולות להרוג אותי.
אני מרגישה שאני מתה כבר שלושה ומשהו חודשים.
מתה. ואני יודעת שלעומתך החיים שלי הם דבש וסוכריות קופצות אבל אני מניחה שכל אחד רואה את הדברים אחרת.
מה שאתה עברת בחיים שונה בתכלית ממה שאני עברתי בחיים.
לספר לך מה עברתי?
[תשע שורות צונזרו מהמכתב המקורי מאחר ואלו פרטים מזהים שלי.]
עברתי מספיק ב-18 שנותיי, מעל ומעבר בשביל ילדה.
ואני ילדה, שותף. ילדה קטנה ומבוהלת וחבוטה שמנסה לשחק אותה אישה וכבר נגמר לי הכוח.
אני רוצה להיעלם, שותף.
הייתי ביום רביעי בעזריאלי, בגג. עמדתי במרחק של שלושה מטרים בערך מהמעקה וחשבתי לעצמי כמה קל יהיה לקפוץ מהר מבלי שהשומרים בגג יספיקו לתפוס אותי לפני. אני לא חותכת כבר כי יש מי שרואה אותי בעירום דרך קבע.
אתה יודע שאני לוקחת לקסעדינים כדי לרזות? לא שזה עוזר אבל פעם בשבוע זה שולח אותי לשירותים לכמה שעות ומרוקן את הראש. כמו גם את המעיים והקיבה שלי.
אני באמת שוקלת לסגור את הבאסטה. להתפוגג.
אבל אני אגואיסטית מכדי להתאבד. אני בחיים לא אצליח להתאבד כי תמיד שנייה לפני שאני גומרת את עצמי אני חושבת על איך העולם ייראה בלעדיי ובשנייה של נרקיסיזם אני חושבת שהעולם יהיה מדכא מכדי שאגמור את עצמי.
אתה יודע מה לא היה לי כבר הרבה זמן?
סקס כזה שמשחרר כל שריר בגוף. סקס שאחריו אתה נשאר מותש כל-כך שאפילו סיגריה אתה לא מצליח להדליק. סקס כל-כך אלים ושטוף זימה ורוע ותשוקה שאתה בקושי זז אחריו.
ואין לי את זה עם החבר. אפילו בזבוב הוא לא מסוגל לפגוע. על אחת כמה וכמה להכאיב לי במודע.
אני כותבת ובוכה כבר חצי שעה ולא נמאס. יש כל-כך הרבה לפרוק,כל-כך הרבה להגיד.
מאגרי הדמעות והנזלת שלי בלתי נגמרים.
ואני כמו נרקומנית של כתיבה- חייבת למלא כמה שיותר דפים עד שאהיה מותשת.
ככה זה עם ריקוד. אני שמה מטאל או פאנק בקולי קולות ורוקדת עד שהנשמה [ואיתה הנשימה] יוצאת.
או שותה עד אובדן תחושה. או מעשנת גראס עד אובדן הכרה.
כבר ישבתי אצל ידיד שלי ועישנתי ושתיתי עד שהתעלפתי. ואני מוצאת את עצמי מתפרעת ככה לא פעם ולא פעמיים. אמנם אני לא בוגדת בחבר אבל מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מסתכלת על אנשים, גברים בעיקר, ומדמיינת איך הם קוראים ממני את הבגדים וזיינים אותי. אונסים אותי מרצוני המלא.
וזה לא קרה לי רק איתך. שלא תחשוב לא נכון. גם עם ידידים שלי וחברים של החבר ועם הבארמנים בפאב הקבוע שלי. לא מעט גברים נתפסים בעיניי כאנסים המושלמים מרצוני המלא. כמי שיוכל לדרדר אותי בלי מניפולציה לדרגה של חפץ ולאפס אותי עד שאחזור להרגיש חיה.
כבר הרבה זמן שלא צחקתי באמת. כבר הרבה זמן שלא גמרתי. כבר הרבה זמן שכל טריגר הכי קטן מביא אותי להתקף חרדה.
אני מפחדת לחזור הביתה לבד מפאת החושך. כל חתול מתחת נשמע לי כמו מישהו שעוקב אחריי. כל צל שזז מוריד לי את הלב לתחתונים. ואני שונאת להרגיש ככה.
ישנתי ארבעה לילות בבית נטוש עם חברה. בלילה הרביעי היא הלכה ונשארתי עם ידיד שלה. הוא ניסה לגעת בי ואיימתי שאצרח.
הייתה משטרה מחוץ למבנה הנטוש אז הוא לא עשה כלום.
כל-כך רע לי, שותף. כל-כך רע לי. והלילות היחידים שישנתי באמת טוב בחצי שנה האחרונה היו הלילות שישנתי מחובקת עם החבר.
אבל אני כבר לא מתגעגעת אליו. אני כבר לא. לא ראיתי אותו שבוע ואין כלום. שום רגש.
אפילו לא דגדוג במפשעה מחרמנות.
כלום.
כל-כך רע לי, שותף. כל-כך רע לי. אני רוצה לברוח או להיעלם או למות. אני לא רוצה לחיות יותר. אין לי כבר סיבה לחיות. מיציתי את העולם המזדיין הזה. נמאס לי שרואים דרכי שקוף ולאף אחד לא באמת אכפת.
אני רוצה שתשבע לי שלא תחלוק את המכתב הזה עם אף אחד. שלא תדבר עם אבא שלי על זה. יש לו מעל ומעבר על הראש כרגע.
רק זה מה שחסר לו עכשיו. שידע שהיו אמורים להיות לו [צונזר מפאת פרטיותי.] ושהבת הגדולה שלו על סף לפגוע בעצמה בצורה בלתי הפיכה או על סף אשפוז חוזר וטיפול תרופתי.
תשבע לי. אני צריכה אי של שפיות בעולם המחורבן הזה. תעזור לי. אני בוכה ומתחננת.
סליחה שאני מכריחה אותך לקרוא את החרא הזה.
אני בסך הכל ילדה קטנה ובדדה להחריד שנמאס לה.
שוב סליחה,
Ms.C
כינוי:
Little Ms.C
בבלוג זה
בכל הבלוגים
