הפוסט של הארנב השחור [
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=736188&blogcode=12381198 ] והפוסט של סופי מיאו [
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=644033&blogcode=12380293 ] נתנו לי השראה לכתוב את הפוסט הבא. ואני יודעת שבהמשך, אני אשנא את עצמי על שפרסמתי אותו.
אני לא מתחת לקו העוני. גם לא בעשירון העליון. אני ממוצעת. אני חושבת.
אני עובדת כדי לממן את עצמי אבל מתי שאני צריכה אבא מלווה לי 20-30-50 שקל. כמה שאני צריכה.
אני נוסעת הרבה לת"א לצורכי עבודה [אני מדגמנת] ולראות את החבר [וכל נסיעה כזאת, הלוך-חזור עולה לי 34.40 ש"ח, ועוד לא דיברתי על נסיעות בתוך ת"א].
אם אני נוסעת לת"א מינימום פעמיים בשבוע הלכה לי המאייה השבועית שאני חייה עליה.
אני חיה על 100 שקלים בשבוע.
יש גם את הלימודים...
שלוש פעמים בשבוע, ונסיעות הלוך חזור עולות לי 15 ש"ח כל פעם.
זאת אומרת: 45 שקלים כל שבוע עולה לי להגיע ללימודים שלי.
בואו נעשה חישוב קטן- 34.40 ועוד 45 שווה... 79.40 שקלים.
משמעות הדבר היא שיש לי 21.60 שקלים "מיותרים" לאוכל, שתייה וכו'.
אבל אני לא מתלוננת.
כי אין לי מה.
אני לא שוחה בכסף ולפעמים [והפעמים האלה דיי קרובות] אני מבלה כמה ימים בלי שקל על הנשמה ומצליחה לגרד איכשהו.
אבל אני בסדר עם זה.
לא יצאתי לחופשה משפחתית כבר קרוב לחמש שנים, לא טסתי לחו"ל מעולם, פעם אחרונה שאכלתי במסעדה על חשבוני הייתה כשאני והחבר חגגנו את הולנטיינ'ס ביחד.
יש לי על מה להתלונן?
אתם יודעים מה? אולי.
אבל אני לא מתלוננת.
תגיבו, חשוב לי לדעת מה אתם חושבים. [אפשר גם להמליץ...]
Ms.C
כינוי:
Little Ms.C
בבלוג זה
בכל הבלוגים
