יעל לא ציפתה מעצמה ליותר מרובאי 01. היא ידעה שהיא מתגייסת כי חייב, לא כי היא רצתה.
לילה לפני הבקו"ם, במבול מחשבות לפני שינתה, הרגיעה את עצמה ואמרה "כולה חודש, מה כבר יכול לקרות?!"
כבר שבוע עבר והיא שורדת. מנשנשת בדקות הפנויות בלו"ז מהחטיפים שהביאה מהבית
כמו שכבר הוזהרה מראש, אין בבט"ר מה לאכול וגם אם ממש רצתה, אי אפשר להתרגל לטעם של הקוסקוס.
היא הייתה יפייפיה אמיתית. המדים הלמו אותה כלכך. חיילת צעירה עם שיער ארוך בהיר,
עיניים ירוקות, גוף רזה- לפחות משהו אחד מעורר תאבון בצבא.
כבר מהפעם הראשונה שנפגשו, המ"מ הציג את עצמו בשם גיל. כל הבנות עמדו בח' ואז הוא נכנס
אחרי כריזה של הסמלת. היה לה מוזר שהם מציגים את עצמם בשמות הפרטיים.
שמעה כלכך הרבה על הדיסטנס שיש בצבא. נו טוב, אולי זה לא כמו שאומרים.
חיילת ממושמעת היא לא הייתה. היא אהבה לזרוק הערות גם אם זה ממש הרגיז את המ"כית שלה.
בהתחלה זה עלה לה בשכיבות שמיכה, אח"כ בשעות ביציאה ולבסוף גם דובר על כך שהיא נשארת שבת.
"המ"מ רוצה שתכנסי אילו לשיחה" אמרה לה המ"כית ליאור בשישי בבוקר לפני היציאה של הבנות הביתה.
יעל התרגשה, היא לא חשבה בכלל על איך תשכנע אותו לצאת הביתה, היא רק התענגה על המחשבה
שתיהיה עם המ"מ לבד במשרד, בלי לחלוק אותו עם עוד עשרות בנות במחלקה. "כלכך סקסי" היא חשבה.
נזכרה איך במד"ס האחרון ראתה אותו יוצא על חצי ב', עם טישרט לבנה שהבליטה כל פיסה אלוהית על גופו.
המ"כית ליאור קראה ליעל לבוא אחריה וציינה בפניה שעליה להצדיע בכניסה לחדר.
2 דפיקות על הדלת ואינספור דפיקות לב.
"כנסו" קולו הגברי בקע מהחדר.
"את יכולה להשאיר אותנו לבד" אמר למ"כית ליאור שהנהנה בראשה ויצאה.
"תשארי לעמוד" אמר וקם מכסאו.
"מה נעשה איתך?" אמר בקול מאוכזב. נעמד מאחורייה. גבה פונה כלפיו.
"מה זאת ההופעה המרושלת הזאת?" קצה חולצתה היה מחוץ למכנסיים.
גיל קירב את פיהו לאוזנייה, לא נוגע, רק שתשמע את נשימותיו. קירב את ידו למותניה, תפס בקצה חולצתה והחל להכניסה למכנסייה.
כאילו מסדר אותה בפנים כשלמעשה נוגע על הדרך באיבר מינה.
יעל החלה להתנשף. זה גירה אותה כלכך. התקרב מעט ויכלה להרגיש את בליטת מכנסיו נוגעת מעט בישבנה.
גיל פתח שני כפתורים ראשונים של חולצתה ושמח לגלות שאפילו על הגופיה הלבנה מתחת למדים היא ויתרה.
הכניס את ידו מבעד לחזיה. לש את שדייה. תופס את פיטמתה.
"תשעני על השולחן!" וכך עשתה. נשענת כמו בדוגי סטייל כשישבנה מופנה כלפיו.
עמד על צידה החל מעביר ידו על ישבנה. "חשבת שתוכלי לצאת מזה ככה? כל הבטים שאת נועצת בי. חרמנית שכמותך.
את המ"מ שלך את רוצה?" פישק את רגלייה וחל להעביר ידו בניהן "את תצטרכי לסיים את מה שהתחלת"
יעל הרגישה כבר איך רטיבות ממלאה את תחתוניה. היא הסתובבה לכיוונו. פשטה את מדיה, את חזייתה ותחתונייה
וחזרה להשען כך על השולחן.
גיל הוציא את איברו הקשיח מהמכנס, מילא את ידו רוק והעביר עליו שוב מילא רוק את ידו והעביר בין רגלייה.
"את חיילת טובה בסה"כ" אמר וחדר אליה בעוצמה בבת אחת. התחיל להכנס ולצאת במהירות.
"את פשוט צריכה שישימו לך גבולות" אמר והמשיך לחדור אליה.
"את צריכה שיתפסו אותך קצר" תפס את שיערה ומשך אותו לאחור.
"שישלטו בך" אמר והחל לעשות הכל במהירות. נכנס ויוצא מרגיש איך היא רועדת.
"נכון את אוהבת את זה? את אוהבת ששולטים בך?"
"אני קרובה!" צעקה לו.
"ששש.." לחש, "אם ככה זה זמן טוב לעצור" אמר והוציא אותו ממנה
"את רוצה את זה? בואי ותתאמצי" נשכב על הגב על רצפה. "תעלי עליו!"
יעל התיישבה עליו והתחילה לזוז בפראות "כן.. כן.." צעקה מדי פעם.
"את קרובה?" לחש לה. הנהנה בראשה ונשכה את שפתייה.
גיל קם תוך כדי שהוא מרים אותה. משכיב אותה על גבה על שולחנו. שם את רגליה על כתפיו וממשיך לחדור אליה.
"חיילת חרמנית שכמוך! תראי מה את עושה למ"מ שלך!" אמר והחל להתנשף בעוצמה.
יעל כבר מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ עלו. "עוד קצת.. זה מגיע... כן... כן..."
החלה לרעוד בקצב מטורף וגם הוא. מוציא את אברו ממנה וזרם חם יוצא ממנו אל ביטנה.
יעל לא ציפתה מעצמה ליותר מרובאי 01. היא ידעה שהיא מתגייסת כי חייב, לא כי היא רצתה.
לילה לפני הבקו"ם, במבול מחשבות לפני שינתה, הרגיעה את עצמה ואמרה "כולה חודש, מה כבר יכול לקרות?!"
אז היא לא ידעה... פשוט לא ידעה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
