אני לא מאמין שאני הולך לכתוב את המילים האלה, ובטח אם אקרא אותן בעוד פרק זמן מסויים אני אצחק או שפשוט ארצה לתת לעצמי אגרוף לפרצוף ולשבור לי את השיניים, אבל אני כל כך כבר מחכה לחזור לשגרה שלי. אני מחכה למחר בקוצר רוח. לקום בבוקר, 40 דקות אחרי השעון המעורר, לצאת מהבית בלחץ ישירות לתוך הפקקים ולהשאיר את המיטה בגדר חלום רטוב עד שבע בערב. אני כבר לא יכול לשאת את הלבד שחוויתי בחג הזה, ובעיקר, לא יכול לשאת את עצמי. התפרצות של רחמים עצמיים וחוסר טעם בהכל תקפו אותי בשבוע שעבר וכל מה שרציתי לעשות היה לישון. הרגשתי כל כך חלש בנפש שאפילו בימים הקצרים של חול המועד מצאתי את עצמי שבור פיזית. ואם זה לא מספיק, אז כנראה בגלל כל הזמן הפנוי שהיה לי, המחשבות והגעגועים לקיריל חזרו ביג טיים. ולא רק מחשבות, גם כעס, ודיכאון, ורצון לנקום ולריב, ולבכות. כל זה פשוט נכנס בי כמו סכין לתוך הלב בכל פעם שאמרתי לעצמי להכנס לאפליקציות ולנסות להכיר בחורים חדשים. לא רציתי להכיר אף אחד ולמרות זאת התאמצתי. כמובן ששום דבר לא יצא מזה, מה שרק החמיר את הגעגועים והכעס והדיכאון. אז תוך כדי מחשבות שאני אפס מכוער וכנראה שאמות לבד (ונקווה שזה יהיה עוד השנה כדי שאני אכנס למועדון ה-27), לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתחלתי לבכות כמו ילדה מטומטמת בשתיים בבוקר לעצמי במיטה. אני קלישאת נוער,רק שזה קורה לי שאני כבר תכף נושק לשלושים. כמה מקסים.
אז אין קיריל. בסדר, הבנו, או כמו שאריאנוש אומרת, טנקיו, נקסט (והלוואי שזה היה כל כך קל סעמק), אבל מילא היה מישהו אחר שהיה פה למלא את החלל העצום הריק והשחור שהוא אני, או לפחות לשאת קצת מהמשקל הכבד שלו, אבל כנראה כדי להעצים את הכיף שבהרס העצמי - אין אף אחד. שי, שבתקופה האחרונה הוא האדם שאני מרגיש שהכי מצליח להבין אותי נמצא עכשיו בברלין, אוכל סרטים משל עצמו. כמובן שאנחנו מדברים בוואטספ אבל אני מרגיש שכרגע אני צריך להחזיק את עצמי בשבילו. לא שזה הולך לי וכבר אמרתי לו שמאוד בא לי למות. אין חבר כמוני. לא, באמת, אין חבר כמוני! אחד הדברים שאני אוהב להגיד לעצמי בין כל השיט והגועל נפש שהוא אני, זה שאני יודע להיות חבר, אבל כמה מפתיע, גם את זה אני מצליח להרוס ולהוכיח לי ולסובבים אותי אחרת. חן ומיכל הזמינו אותי לארוחת ערב שהן אירגנו מתישהו בשבוע שעבר, אבל נרדמתי כי אני ילד מטומטם, התעוררתי בערך ב10 בלילה עם הרצון החד והמוכר הזה כל כך - למות, לא אבל באמת, בקטע של ״שאלוהים יקח אותי עכשיו״, וראיתי 4 שיחות שלא נענו ממיכל. שיט. כמובן שהתנצלתי, אבל האופי שלי כל כך מטומטם שכנראה הן רגילות ולא מצפות ממני לכלום יותר, לפחות מיכל. חן יותר נפגעה, היא כנראה לא הבינה כמה אני אסון עדיין, וכמה אסור לה לתלות בי תקוות או לסמוך עליי, כי אני חראשל בנאדם וכנראה גם של חבר, וזה מתכון ולרסיסים חדים בתוך הפרצוף. התנצלתי, לא כמו שצריך. אבל אני באמת לא מרגיש שיש לי כוחות בשרירים ובנשמה שלי להתמודד עם עצמי מאכזב אנשים. אני עם עצמי לא מצליח להתמודד, אז בטח ובטח עם אנשים שמצפים ממני להיות בנאדם וחבר, משהו שכנראה אני לא יודע להיות ולעשות.
אוקיי, אז גם שי וגם מיכל וחן לא על הפרק כרגע. סהר? לא עונה לי, וכשסהר לא עונה זאת הדרך שלה להגיד לי שוואלה, אין לה כוח כרגע לכלום. אז תום, טחחחח, אפילו למימונה לא הוזמנתי השנה. בכלל, הקשר שלנו הפך להיות על טהרת ההומור המטומטם והמלוכלך שלנו, וכלום מעבר. אז גם תום לא במשוואה. אל לירון קשה לי להגיע כשסהר לא בסביבה ועדי גרה בטיזינזובי. נשארה רק אוקסנה, אבל כל כך התעייפתי שויתרתי והעדפתי למות לבד בחושך כמו שהגנים הפולניים שלי מחייבים. מחר אני אצור איתה קשר ונראה אם תרצה להפגש במהלך השבוע. בינתיים אני רק מחכה לרגע שבו אפתח מחר את העיניים בבוקר ואזרק שוב לתוך השגרה החדשה הזאת, שמעבירה את כל הבעיות לחלק האחורי של המוח ומחליפה אותן בתוכן כמו נועה קירל וברבי והתחנה. ככה אני שוכח מי אני ומה אני ועם מספיק ניקוטין גם היום עובר מהר.
באחת מהשיחות שלנו בוואטספ, שי אמר לי - ״אסקפיזם עומר, אסקפיזם״. אז באמת השתדלתי. נטפליקס, קומדי סנטרל, שום דבר לא עבד והדיכאון חגג. אז אחרי שהנינטנדו סוויץ׳ ישב בצד בדד עזוב ונטוש בערך איזה חודשיים, החלטתי שהגיע הזמן לשחק קצת. לא היה לי חשק לשחק בכלום האמת, אבל זה היה או זה או ללכת לישון ולהתאמץ למות בשינה, אז נינטנדו כי סגרנו על זה שאסור למות כרגע. אז הורדתי את המשחק קאפהד שיש לו עיצוב מדהים בסטייל של אנימציה קלאסית שנות ה-40, אבל בחיי שזה המשחק הכי מתסכל בעולם ואפילו את השלב הראשון אני לא מצליח לעבור. אז אני גם אפס ביחסים רומנטיים, אפס ביחסים חברתיים, אפס ביחסי אנוש בכללי, אפס בלהיות חבר, אפס בלתחזק חברות, אפס בטיפוח עצמי, אפס בלהיות, אפס בחיים עצמם, וגםםםםם אפס בגיימינג. אבל זה כבר היה ידוע ולא מפתיע אף אחד. אבל אסקפיזם.
יואואואו חוזרים לשגרה אני מתרגשששש
ביי אני!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
pinkuiro