זה קורה לי תמיד בכל ערב חג, ואפילו בערב פורים. לכאורה חג שכולו שמחה... אבל הקטע של המחויבויות של משלוחי מנות לזה לא שלחנו הוא יפגע וגאת תיפגע גם כן ומה נשלח למורה? ולרב של הבן בחיידר? ואיך נספיק ליסוע גם לפורים של פרזים וגם למחרת לירושלים ומי ייפגע ומי לא ייפגע. ואין לך זמן לעצמך להנות מהחג הקדוש הזה בצורה שאתה הייתה רוצה, כי אשתך לא מרשה לך להשתכר ואמא שלך מסתכלת עליך בעין לא יפה אם אתה מחקה מרוקאי... ואם ואם ומה נשאר לך מכול זה? כלום!!!!!
אז האם אני חי כדי לתת לכול אלה שמסביבי למצוץ את כל מעלותי ולהנות מהן? ומה נשאר לי???
בחיי היום יום זה פחות בולט אבל בתקופת החגים עם המחויבויות המשפחתיות הבלתי נגמרות זה פשוט הופך לי כל חג לקטסטרופה ובמקום להנות מהחג אני רק סובל.
למה לא אוכל בגיל שלי להיות קצת פחות טיפש ולראות את עולמי בחיי להגיד עד כאן חבר'ה?
מי שרוצה שיבוא אליי אני ילד גדול עם ארבעה ילדים יותר קטני םמני, שסמוכים על שולחני ומי שרוצה להנות מזה וממני, וישש מה להנות ממני בפורים כי אני חי תוסס ומרענן, אז במחילה מכבודו שיטריח עצמו אליי!!!!
נראה איך יעבור החג הזה....
זוכרים את אתי חברתי ידידתי מתחילת הבלוג?
היא בטח קוראת את זה ואומרת לעצמה הוא לא הצליח עוד לצאת מהכבלים שלו המסכן/הטיפש/החמוד/ה....'אז מה יהיה? אם אני לא אעשה את השינוי איש לא יעשה זאת במקומי!!!!!
רוצה לשנות לא כל כך יודע איך!!! אבל אם רוצים באמת מוצאים את הדרך. שבת שלום.
ואפרופו אתי, מילה לך מכאן, כל כך שימחת אותי השבוע!!!! תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
