קמתי לפני שעה... ישנתי 12 שעות.
המחשבה הראשונה שלי כשהתעוררתי היתה "לעזאזל, למה לא למדתי לנהוג על ידני?" כי חלמתי שההורים שלי קנו שברולט אימפלה 1959.
ואז גיליתי שקיבלתי מחזור. הפעם הראשונה אחרי שהפסקתי עם הגלולות. בהחלט כואב מהרגיל... גרם לי ישר לרוץ למקלחת, לקחת משככי כאבים ולנחות כאן, מול המחשב, בחדר שלי.
לפחות יש ריח טוב. אמא שלי ובישולי הצהריים שלה. בעצם זה היום היחיד בשבוע שאנחנו יכולים לאכול כולנו כמשפחה, אז אני מניחה שהגיוני שהיא תתאמץ.
בדקתי את המסנג'ר - מחוברים שני אנשים שפיתחו כלפיי רגשות לגמרי לא אפלטוניים אחרי ידידות ארוכה. עם שניהם היו מצבים לא נעימים לאחרונה. עם שניהם אני לא רוצה לדבר.
בעצם אני רוצה אבל כל פעם שאני מדברת איתם אני מרגישה כאילו שאני עושה משהו לחלוטין לא מוסרי. בוגדת אפילו. ואני לא אחת שתבגוד... אז אני לא רוצה להרגיש ככה.
הרגע קלטתי שאני עושה הכל במונוטוניות בחודש האחרון. הדיבור שלי, ההקלדה שלי, ההליכה שלי... הכל כל כך... חסר רגש, אני מניחה. אני פשוט לא עצמי. אני לא יודעת איך לחזור להיות עצמי.
אני לא יודעת איך להתגבר על הפחד להיות עצמי.
הפכתי לשבלונה של עצמי. כזו קלישאה מיותרת....
כדורי ההרגעה עשו לי את זה, אני מניחה. אני כבר לא מהירת תפיסה כמו פעם, ובטח שלא שנונה כמו פעם. וואו, פעם הייתי אדם כל כך... מגניב. כן כן, מגניב!
ועכשיו אני רק... צל. צל שכל הזמן רק מחכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia
