אני לא מבינה איך אפשר להימנע מלהפוך לקלישאה.

או יותר גרוע - לרובוט כהה חושים.

אני יודעת שעוד נותרו לי רגשות, אבל זה כאילו שהם בדיליי... כאילו שהמוח שלי לא קולט אותם בזמן או משהו כזה. קשה להסביר את התחושה הזו.

הכל חלש, הכל מרוחק... או שאני מרוחקת. שום דבר לא נוגע בי יותר. אני לא יודעת אם זה טוב או רע.

אני כן רוצה להרגיש רגשות יותר ברורים, יותר חזקים. מצד שני זה פגע בי מאוד בעבר, אז למה לא להיכנע לשינוי הזה?

פאק, אני נשמעת כמו איזו טינאייג'רית. אני שונאת את זה.

ישראבלוג גורם לי להרגיש צעירה מדי, טיפשה מדי. גורם לי להרגיש שאני עוד כבשה שחורה, בין ים של כבשים שחורות. אבל עדיין כבשים.