בעצם אני לא אמורה לקרוא לזה "חומר", נכון? רק חובבנים קוראים לזה ככה...

בכל מקרה, כולם אומרים שכל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו אבל אני לא חושבת שאני מכירה מישהו כזה. אני בטח היחידה בישראל או משהו... זאת אומרת, אני כן מכירה מישהו שמכיר מישהו אבל זה לא עוזר לי. כולם בצבא ואף אחד לא רוצה להסתבך. או שקרכלשהו.

כך או כך אני נשארת בלי. כלומר, עד שרוצים לחלוק איתי טיפה. אבל אין לי משלי.

מוזר שאלכוהול, שהרבה יותר מזיק, הרבה יותר נגיש. אני יכולה לקפוץ לפינת הרחוב ולקנות וודקה אבל אני לא יכולה לקנות עשב. גראס. חשיש. ווטאבר. חומר. כלומר לא חומר! לעזאזל! איך אני אמורה לקרוא לחרא הזה? "חרא"?

ממש סרט זול.

טוב, אני יותר מדי בוגרת וחכמה בשביל זה בכל מקרה. לא? אז למה אני מתעקשת לגרור את עצמי בחזרה לבריכת החשיש והאלכוהול שכל האנשים הצעירים בני גילי עדיין משתכשכים בה?

אפילו לא. כולם עברו את השלב המסומם בתיכון ונמאס להם בשלב מסוים, כי הם לא באמת מסוממים. הם רק עברו שלב כזה בדרך לחיים לגמרי קונפורמיים ומאורגנים... איך מנכ"ל או עו"ד או כל ראשי תיבות אחרים יכולים לעשן? זה לא ייצוגי. זה לא... זה לא.... זה פשוט לא נאה. זה לא מקובל.

הם עברו את השלב הזה, עכשיו הם חיילים. איזה מין חייל יעשן? אף חייל לא יעשן, פפט... לכן אני לא מעשנת. אבל עכשיו אני מבוגרת מדי בשביל צבא. זה אומר שאני מבוגרת מדי בשביל חשיש?

או שסמים לא מוגבלים בגיל?

מה התכוונתי לומר בכלל... הפרעת הקשב והריכוז מתפרצת עכשיו. סתם. אני בסדר.

מה איתכם?