אני כל כך מחכה ליום שבוא אעבור דירה ולא אצטרך לראות את ההורים שלי בתדירות כזו גבוהה יותר.

אני אהיה הבחורה הכי מאושרת בעולם כשזה יקרה.

סטיתי מהמסלול שתכננתי לעצמי בגיל 18, אחרי התיכון. אני כבר לא יודעת איפה אני ואיך הגעתי לנקודה הזו.

הכל לא ברור... כל כך לא ברור...

אני רק יודעת שאני מתגעגעת אליו ושאני רוצה להיות שוב איתו. כבר כתבתי בעבר שזה הדבר היחיד שיחזיר את ההגיון לחיים שלי.

אני לא רוצה להמשיך ככה. איך שאני עכשיו. אני יודעת שאני אמורה להתנחם בכך שאני עובדת, לומדת, כל הדברים האלה -אבל מה זה שווה אם אני לא מרגישה מאושרת? ומסופקת?