אני לא יודעת מה לעשות...

אני מאוד מנסה לתמוך בו אבל זה כל כך קשה לא לדבר איתו. אני נורא רוצה לכבד את ההחלטה שלו ואת הצורך שלו להיות לבד כרגע, אבל איך אני אמורה להתעלם מהפיתוי להתקשר אליו?

הרי התרגלתי לדבר איתו, התרגלתי שהוא שם בשבילי. ועכשיו אני צריכה לתת לו להירגע, לתת לו זמן לבד.

מה אני אעשה כדי להתמודד עם הפחדים שלי לבד?

אני יודעת שהוא אוהב אותי, אני יודעת שאכפת לו, אני יודעת שקשה לו. אני מנסה להיאחז במחשבה שנהיה ביחד, כי אין שום סיבה שלא נהיה. אנחנו מושלמים אחד בשביל השניה.

גם הוא אומר את זה... שזה רק זמני, שזה יעבור, שאני צריכה להירגע ולסמוך עליו.

אבל קשה לי. אני לבד... אני צריכה אותו. אני לא רוצה שיהיה לו קשה. אני רק רוצה להגיד לו שאני מכבדת אותו ושאני אעשה הכל כדי שיהיה לו טוב... אפילו את זה אני לא יכולה להגיד לו עכשיו כי הוא לא יענה לי.