בסך הכל חיפשתי מישהו שיקבל אותי למרות המגרעות. הרי יש בי המון יתרונות, המון תכונות אופי נהדרות.
אני בחורה אדירה... אז למה אני תמיד נופלת על המניאקים?
זו לא התקופה הכי טובה שלי, אני מודה. התחלתי לעשן [בקטנה, עדיין לא צריך להטביע עליי חותמת של "מעשנת"], התחלתי לשתות כשאני לבד [ותכלס במסיבות וכאלה בחיים לא שתיתי... כשאני לבד זה פשוט מרגיע אותי. גם זה בקטנה, לא שאני משתכרת או משהו. שוט אחד פעם בשבוע לא יעשה שומדבר רע].
התחלתי לעשות סמים. ואז הפסקתי בגלל שאין לי מאיפה להשיג כבר.
בסדר... קורה. לכל אחד יש את התקופות האלה. אני עד גיל 20 שרדתי בלי כל זה והייתי הכי ילדה טובה ירושלים שאפשר לדמיין. ממש תמימה וכל החבילה.
אסור לי לחפש שלווה במקומות כאלה? אם אני מרגישה שאני בהתקף חרדה ומה שיעזור לי עכשיו זה סיגריה, אז זה באמת כזה פשע נורא אם אני נכנעת לרצון לעשן?
אני חושבת שמגיע לי יותר קרדיט ממה שנותנים לי. כן, יש בי מגרעות, אבל אני גם מספיק חזקה כדי לא להתמכר לדברים כאלה ואני כן מודעת לגבולות שלי ואני כן אדם הגיוני שלא ייכנס לחיים של סמים, אלכוהול וריגושים מזדמנים.
אין לי דרך אחרת להירגע כרגע.. אבל זה כרגע. אחר כך יהיה טוב ואני אחזור למה שהיה. לא צריך לשפוט אותי לפי תקופה מחורבנת כזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia