אני מרגישה כמו נזק מוחלט.

אני באמת לא צריכה לצאת מהבית. כל פעם שאני יוצאת, משהו רע קורה, כי יש לי את ההשפעה הזו על אירועים.

אני מזיקה לאנשים סביבי. אני נטל ועול וכל מילה נרדפת שאפשר למצוא.

אין פלא שכולם חושבים שאני שרוטה ברמות. אני פשוט חייבת להפסיק לדבר עם אנשים.

שום דבר טוב לא יוצא מזה...

ולא משנה מה, לא משנה באיזה קשר אני נמצאת או מה קורה לי. הכל נגמר רע ואני נשארת לבד.

ועוד עם המשפחה הזו. לא יכולים להעביר עשר דקות בלי לשפוט אותי.

כל דבר שאני עושה לא טוב מספיק.

התחלתי כבר לפרנס את עצמי, משלמת על הלימודים בעצמי, ועדיין אני לא בסדר.

או שאנשים לא מעריכים אותי מספיק או שאין שומדבר שאפשר להעריך בי. אולי אני פשוט... אף אחת. ולא מגיע לי להיות מאושרת.

אולי אני באמת דפוקה בשכל.