אתמול חוויתי התמוטטות עצבים די רצינית.
שלוש שעות נעלמו לי מהזיכרון, פשוט נמחקו. הגעתי הביתה שעתיים אחרי שסיימתי לעבוד. אין לי מושג איך זה קרה.
אני רק זוכרת שהמשמרת היתה סבבה ועברה מהר.. ואת הסוף שלה אני לא זוכרת.
הגעתי הביתה ולא הצלחתי להירדם. בסופו של דבר נרדמתי ב5 והתעוררתי ב7.
אבל איכשהו, הלילה הנוראי הזה, התקף החרדה, ההתמוטטות שבסופה פשוט בכיתי ללא שליטה ולא הבנתי איך הגעתי הביתה - כל זה הוביל למשהו טוב. התעוררתי עם הבנה שהכל יהיה בסדר.. שאני רק צריכה להירגע כמה ימים [ועכשיו יש לי אפשרות לעשות את זה באמת] והכל יהיה בסדר.
יש לי חברים בעבודה, זה הכי חשוב. בכל מקרה את רוב הזמן אני מבלה שם, אז באמת שיש לי מזל לקבל כזה צוות מעולה ותומך.
ויש לי את החבר הכי טוב שלי, שהוא האדם הכי מדהים בעולם והיקום שלח אותו אליי כדי לעזור לי.
יש אנשים שאכפת להם ממני. אני פשוט צריכה ללמוד לעמוד על שלי יותר, וככה הם יישרו איתי קו ויפסיקו לשכוח שגם הם צריכים להיות בני אדם. לפעמים הם שוכחים, זה טבעי.. אני נותנת להם לשכוח כי אני מקבלת את היחס הקר שלהם בלי להגיד שזה מפריע לי.
אני שמחה שזה קרה. זה גרם למוח שלי להתאפס ועכשיו אני יכולה להתחיל מההתחלה.. עם אנרגיות טובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia