במשך שנתיים הוא היה החבר הכי טוב שלי, כמו אח. הייתי בטוחה ששום דבר לא יפריד בינינו, כי הרי למה שנוותר על קשר כל כך מיוחד?

לפני שבועיים-שלושה המצב התחיל להשתנות, אחרי שהתחלתי לצאת עם מישהו. פתאום נכנס לו קוץ לתחת והוא נהיה בלתי נסבל, חשדן, השתלח בי כמעט כל יום ותמיד אמר דברים ממש מעליבים שפגעו בי גם כשניסיתי להגיד לעצמי שהוא לא מתכוון לזה.

במשך שנתיים היינו שם אחד בשביל השנייה ועכשיו הוא בוחר לנתק קשר ולא ברור לי אפילו למה.

איך אני יכולה לסמוך על מישהו אחרי שהאדם הכי קרוב אליי בעולם, הכי חשוב לי בעולם, תקע לי סכין בגב בצורה כזו?

אני לא בטוחה אפילו איך מרגישה בקשר לכל זה. מצד אחד אני במצב די רע כי הרי לא כל יום מכירים מישהו כזה. מישהו שהייתי יכולה לדבר איתו חמש שעות ברצף ולא להשתעמם. ומעולם לא נגמרו לנו נושאי השיחה.

מצד שני, הוא ממש פגע בי וניצל את הביטחון שלי בו. מאז שהפסקנו לדבר הוא איים עליי שהוא יחבל בקשר הטרי שלי עם הבחור שהוא שידך לי. איזה מין חבר טוב הוא אם הוא מסוגל לעשות דבר כזה?

ובכלל, לאורך כל הקשר שלנו לא היתה לו בעיה להעליב אותי ולהוריד לי את הביטחון. אני חושבת שהוא זה שמנע ממני לבנות ביטחון עצמי כראוי.

הוא השפיע עליי כל כך הרבה.

אבל אתם יודעים, לפני כמה שבועות חשבתי לעצמי איך אני אסביר לו אם אני נניח אחזור אל האקס שלי, שהוא שונא. אז לא יודעת, אולי יש יתרונות בכך שאין לי בחיים אנשים שבאמת חשובים לי ושהדעה שלהם משנה משהו.

אולי זה הפתרון - להרחיק את עצמך מכל אדם שעלול להשפיע עליך בדרך כלשהי. להישאר לבד עם השיפוט של עצמך. לנצל אנשים למטרות כלכליות, מיניות ולבידור חולף.

אני בהחלט מסוגלת לראות במצב כזה יותר יתרונות מאשר במה שחוויתי, עם אדם שהיה חשוב לי ושמצב הרוח שלי השתנה בהתאם לשלו. לא הייתי אומרת שאני כזו קלה להשפיעה אפילו, פשוט לו ספציפית היתה השפעה חזקה כל כך עליי.

לא באמת נשאר לי משהו חוץ מעצמי.