יש פה ריח של גרביים, אבל אתה משמח אותי.

בשביל אהבה יכולים להתמודד עם שהייה במקום שיש בו ריח של גרביים, לא?

למען האמת לא התראינו כל כך הרבה זמן, שמצדי להיפגש גם בחדר הזבל בקניון יהיה בסדר. העיקר לראות אותך כבר.

בעיקר הרגשתי בדידות נוראית.

ביטלו לי את החופש, אין לי זמן לשומדבר, אין לי זמן להגיש עבודות באוניברסיטה, אין לי זמן לראות את החברים שלי ובעיקר אין לי זמן לראות את החבר שלי שגר רחוק וגם הוא עסוק לא פחות ממני.

אחרי שעבדתי במשך שבועיים ברצף ללא חופשים וכל מה שהחזיק אותי זו המחשבה על החופש אחרי הטירוף של חנוכה, והמחשבה על כך שאני אראה אותו, מאוד קשה לקבל את הבשורה שזה מתבטל ובמקום זה נותנים לי רק יום חופש אחד שבו אני גם ככה תקועה עם המשפחה והלימודים.

אני לא יודעת מה אני אעשה לגבי הקשר הזה איתו. בינתיים יותר מדי קשה לי לא לראות אותו כמעט. פעם בשבועיים אנחנו נפגשים במקרה הטוב.

אני גם לא יודעת מה אני אעשה לגבי החברים שלי. כולם כועסים עליי בגלל שאני תמיד מבטלת את הפגישות איתם - אבל מה אני אשמה שתמיד מודיעים לי ברגע האחרון שאני צריכה ללכת לעבודה?

באמת שאני מנסה, באמת.

היו פעמים שויתרתי לחלוטין על שינה כדי לאזן בין העבודה, הלימודים ואנשים. זה כמעט נגמר במיון. ובכלל יש לי לחץ דם נמוך שגורם לי להיות עייפה מהרגיל. אני באמת לא יודעת מה יהיה עם זה אם אני לא אנוח כמו שצריך פעם אחת לפחות. רק יום אחד של מנוחה טוטאלית, בלי דאגות לגבי עבודה או לימודים או מחוייבויות חברתיות.

אני רק מקווה ש2012 תהיה שנה יותר טובה מהקודמת.