מערכת היחסים שאני נמצאת בה כרגע מבלבלת אותי.

מצד אחד, אני מאוד מתגעגעת אליו כל הזמן ורק מצפה לראותו, אבל מצד שני כשאני כבר איתו אני מרגישה שמשהו שם לא לגמרי שלם ולא לגמרי נכון.

אולי הציפיות שלי מוגזמות, אולי אני מסרבת לתת לקשר הזה זמן להתייצב. אולי זו לא תקופה טובה למערכת יחסים, בגלל שאני כל כך עמוסה בעבודה ולימודים. וגם בגלל שהחרדות מחמירות והדיכאון בולע אותי.

אולי אני צריכה לשתף אותו יותר במה שעובר עליי, לספר לו שאני חותכת, לספר שמאוד קשה לי בזמן האחרון ושאני צריכה את התמיכה שלו. אולי הוא יבין, או לפחות אני אתן לו את הצ'אנס לברוח בעצמו.

אני באמת מחבבת אותו, אפילו לפעמים יש לי תחושה שאני אוהבת אותו.

אני רק לא יודעת מה לעשות איתו.

נכון שהוא לא כמו הקודמים שלי, אבל למה אני לא יכולה פשוט ליהנות מקשר יחסית יציב והרבה יותר שגרתי ממה שהיה לי בעבר? הרי הוא בחור נחמד, תמים, רואים עליו שהוא לא יבגוד בי או יפגע בי בזדון. הוא לגמרי נאיבי ואדם טוב בסך הכל. למה אני לא יכולה לשמוח עם מה שיש לי ופשוט להירגע?

אולי אני כבר לא אחווה אהבה כמו שהיתה לי בעבר, אז מה? עדיף להיות לבד?

אני באמת לא מבינה למה אני לא נותנת לעצמי הזדמנות להיות מאושרת. פשוט מאושרת ומרוצה.