בשנה האחרונה החיים שלי דרמטיים מדי, אני בקושי יכולה להתמודד עם כל המערבולת הרגשית הזו.

אולי זה קורה בגלל שבמשך שנים הייתי בתוך מערכת יחסים אחת ונמנעתי מקשרים עם אנשים מסיבות כאלה ואחרות ואז כשנפרדתי ממנו גיליתי עולם שלם של אנשים, בילויים, סקס, סמים ורוקנרול.

מאוחר יותר, כשמישהו שבאמת אהבתי נפרד ממני, די איבדתי את עצמי. ביחד עם המאבק הנפשי המתמשך שלי, זה היה יותר מדי וסוג-של התנתקתי רגשית מאז מכולם, אולי אפילו אפשר להגיד שמהעולם, מהוויית החיים.

אולי אני מתרכזת יותר מדי בקשרים זוגיים ומעט מדי בקשרים ידידותיים שהיו יכולים לעזור לי.

חבל שאין לי שליטה על החלטות ההנהלה, אה?

בכל אופן, אין לי מושג מה יהיה אבל סביר להניח שאני פשוט אצטרך לסבול בשקט.

תמיד כשאני חושבת שהשארתי משהו מאחוריי ואני לא אצטרך להתמודד עם זה יותר בחיים, הדברים האלה תוקפים אותי. אני כבר צריכה ללמוד.

מצד שני, זה אומר שיהיו יותר חופשים ואני אוכל להירשם ליותר קורסים אולי אפילו. או לפחות לקרוא יותר ספרים חח.