אומרים לי שאני צריכה להתרגל לחיים ולכך שלא מקבלים את כל מה שרוצים.

הם לא מבינים שלמרות הפספוסים הרבים בחיי, דווקא בתחום שבינו לבינה קיבלתי תמיד את מה שרציתי. רוב הפעמים לא ידעתי מה רציתי ונדלקתי על כל האנשים הלא נכונים בערך. פגעו בי, בגדו בי, שברו לי את הלב. אבל המשכתי הלאה.

אומרים לי שאנשים כמוך לא שווים את הזמן והמאמץ.

קשה לי לקבל את הטענה הזו, כי מבחינתי אין עוד אנשים כמוך. בגלל זה אני עדיין שם.

הם לא מבינים שקשה לי להתעלם ממה שמתחולל בפנים,

אני לא מסוגלת להתכחש לזה.

רוב הזמן דעתי מוסחת, אבל ברגעים השקטים שבהם יש זמן לחשוב - אני מרגישה את החזה מתמלא בתחושת מועקה, בגרון נתקע גוש והעיניים מתחילות לדמוע.

אני נזכרת בעיניים שלך ואיך שהלב שלי דהר.

איך שהלב שלך פעם גם הוא במהירות.

ואיך שהרגשתי לצדך.

              מאושרת.