אני מסטולה ואפילו לא ממשהו מעניין. סתם מכדור הרגעה.

יום האהבה לא ממש מעניין אותי. אין לי עם מי להיות היום ואני בכל מקרה עובדת בערב... אצטרך לסבול מולי את כל הזוגות הדביקים המגעילים האלה שמספיק סתומים כדי לבוא לחגוג את היום הזה במקום כזה מזעזע.

אפילו בזמן כתיבת הפוסט הזה יש לי בלקאאוטים, לא מסוגלת להתרכז בשיט. לא הייתי צריכה ליטול את הכדור הזה.

האמת היא שפשוט עבר עליי יום ממש מלחיץ והייתי צריכה להיעזר במשהו חיצוני.

וואלה אין לי מושג איך להתעורר עכשיו, ואני צריכה לצאת לעבודה.

האמת? די נשבר לי מהעבודה הזו. אני אוהבת אותה, אוהבת את הצוות שלנו, אנחנו באמת כמו משפחה שם - אבל מצד שני יש הרבה צדדים מכוערים למקום הזה. למשל ההתקמצנות שלהם על דברים אלמנטריים כמו מוניות בימים שבהם אין תחבורה ציבורית.

או בלילות. למה אני צריכה לחכות שעה וחצי לקווי לילה? בחושך, בקור, במקום די נידח?

ועוד לא מספיק שאני קורעת שם את התחת מבחינת השעות ומבחינת הנכונות שלי באמת לשפר את המקום, בסוף הם עושים משהו שלגמרי לא מכבד את העובדים ואת רמת ההשקעה והאכפתיות שלנו במקום.

לדוגמא לחשוד בנו בגניבה זה לא הגיוני. אני מבינה שהם צריכים לבחון את כל הצדדים, אבל האקט עצמו משפיל. כשהייתי בפוליגרף הרגשתי באמת מושפלת, כי נאלצתי לספר דברים שלא רציתי בהכרח לספר להם, על מצבי הבריאותי וכאלה. זה לא הוגן להציב אדם חף מפשע בסיטואציה כזו.

אני רק רוצה לעבור את הסמסטר ושתקופה יותר טובה תתחיל כבר.