איך הגעתי למצב הזה?

אני "יוצאת" עם מישהו שגר רחוק ממני ואני רואה פעם בחודשיים. בערך.

נכנסתי לתסבוכת עם ידיד שלי, שבכלל לא מעניין אותי. הוא חושב שהוא יכול לשחק ככה באנשים - אבל הוא לא. והוא לא יצליח לשחק בי. אז זה פחות משמעותי, אבל עדיין מעצבן.

אני חולה.

כלומר, אני מניחה שאני חולה. יש לי סימפטום אחד נשי ומאוד מציק.. שלא עובר כבר הרבה יותר מדי זמן. זה מחרפן אותי, הגוף שלי בוגד בי, שובת. אני לא יכולה לראות את הבחור, אני לא יכולה לעשות סקס, אני אפילו לא יכולה לאונן. לעזאזל.

אני ממש דואגת, כי מכל הכיוונים מפחידים אותי לגבי מחלות.

שלא לדבר על זה שאני בסטרס תמידי בגלל ריבים עם אנשים, בגלל צעקות בבית, בגלל העבודה הסופר-לחוצה שלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

באמת.

כאב הראש לא עובר, אני כל הזמן רוצה לישון, כשאני בעבודה אין לי תאבון.

ועוד הדימום הזה באמצע החיים.

אני ממש מפחדת. עוד מעט אני הולכת לקופת החולים, בתקווה שיגידו לי מה לא בסדר ויתקנו אותי.

העיקר ביקשתי חופשים החודש בגלל שחשבתי שאני אוכל לראות את הבחור הנ"ל, אבל בסוף בגלל השטות הזו לא ראיתי אותו. אני באמת לא יכולה לנסוע ברחבי הארץ במצבי, הכל כואב לי. והוא לא יבוא אליי.

סתם הפסדתי כסף, סתם כך.

והנה, כל המחשבות האלה שוב עולות. כל פעם אני נכנסת לסיבוב חדש של מתח ועצבים.

אני רק רוצה שזה יגמר.

אני רוצה לראות אותו.

אני רוצה להרגיש טוב.

אני רוצה להיות מסוגלת ללכת לשחות, כי זה גורם לי להרגיש טוב יותר.

אני רוצה חיים. ואין לי חיים, גם בגלל שאני חולה בלי הפסקה וגם בגלל שכשאני כבר לא חולה - אני תקועה בעבודה.

אני שונאת את החיים שלי כרגע, פשוט שונאת אותם.

אני צריכה לעשות לעצמי ריסט.