מעניין איך כל האנשים האלה שממש מתעקשים שאני אקשיב להם כשרע להם, לא מסוגלים בכלל לשים לב שגם לי רע וגם אני צריכה שיקשיבו לי.

במיוחד הידיד ההוא שלי.

כל פעם אני אומרת לעצמי לפרוש מהקשר איתו ואז קורה משהו ("משהו"... סתם אני רואה אותו נניח) ונהיה לי קשה לוותר עליו.

אבל לא! די, חלאס. יש גבול לניצול שאני מוכנה לספוג.

והוא עוד מנסה לגרום לי להרגיש רע על כך שאני לא יכולה להיפגש כי אני עובדת. וכשהוא לא היה מוכן להיפגש בגלל שהוא היה עייף או משהו? זה לגיטימי, אבל לי אסור להתפרנס?

פאק, איפה אני מוצאת את האנשים האלה, שמישהו יסביר לי.

זהו. די. נמאס.

מעכשיו אני לבד ואני אפיק את המיטב מהמצב הזה.