אתמול במהלך המשמרת ניגש אליי איזה בחור שנראה בן גילי אבל אני לא מכירה אותו אז אני לא יכולה לדעת בוודאות, ושואל אותי "את X?" [האיקס זה כמובן שמי], אז אני עונה לו "כן". הוא אמר לי שיש לי ד"ש מידיד שלי, שלכאורה נמצא כרגע במוזס ליד ורצה להגיד שלום אבל הוא אוכל ולכן רק מוסר ד"ש.

הכל טוב ויפה, אבל יש שתי בעיות:

א. אותו ידיד שלי, שאמור להיות כביכול במוזס, שומר אי שם בדרום ודיברתי איתו חצי שעה בערך לפני שהתקרית הזו אירעה. אני מניחה שאין לו איך להגיע מהדרום עד לסניף של מוזס במרכז תוך חצי שעה.

ב. לא אכפת לי מכלום, אבל איך אותו אדם שנכנס ידע את השם המלא שלי וידע שאני ואותו ידיד בקשר? זה פשוט הזוי.

בכל אופן, לא המשכתי לחקור הלאה, למרות שיצר הסקרנות שלי דרש זאת, ועכשיו אני מתחרטת.

קודם כל לשניהם יש עבר מטאליסטי.

סגנון הלבוש שלהם די דומה.

שניהם לא טובים בלימודים, אבל יש להם כשרונות שמפצים על כך [לאחד ציור, לשני עריכה].

שניהם ילדותיים. ילדותיים עד כאב.

לאחרונה אפילו החבר שלי הביעה רצון לעשות פירסינג, בדומה לחבר הראשון שלי שרצה לעשות מדונה בזמנו [זה היה אמור להיות הרגע שבו אני אומרת "פה חשדתי", אבל לא חשדתי כי הייתי בת 16 ולא הבנתי שומדבר מהחיים שלי ועכשיו אין פלא שהוא יצא מהארון].

הכי עצוב, מבחינתי, זה שאני באמת אוהבת את החבר הטמבל הזה שלי. עם כל החסרונות שלו.

עד כדי כך שאם הוא היה מציע לי נישואין, הייתי אשכרה מסכימה, לא משנה כמה הייתי מתחרטת על כך בעוד 15 שנה אחרי כמה ילדים והרבה תמיכה כלכלית בו.

מזל שהוא לא בשל לדברים האלה.

למרות שאולי זה כן די חבל, כי יהיו לו ילדים מאוד יפים.