אחרי המשמרת שהיתה לי אתמול, אין מצב שאני אתחייב לקידום ההוא שהזכרתי בפוסט הקודם. גם ככה התלבטתי, ואתמול נזכרתי בדיוק מה הסיבה להתלבטות הזו.
היה ערב נוראי, חזרתי הביתה בוכה ועם כאב ראש נוראי. לפעמים אני מרגישה כאילו שאני עובדת בגן ילדים עם 90 ילדים קטנים וצווחים שמרביצים לי ובוכים ומסריחים ברחבי המבנה.
אני לא חושבת שרק בגלל שאני עובדת מול לקוחות, מגיע לי יחס כזה זוועתי וצעקות, שלא נדבר על קללות. ברגע שהם עוברים לפסים האלה, מבחינתי זה אישי ואני פשוט עונה להם. אין מצב שאני גם אעבוד תחת הנסיבות של הקניון המזעזע הזה וגם אעשה עבודה כפולה בגלל מחסור בעובדים וגם אצטרך לספוג את ההתנהגות הבהמתית הזו של האנשים האלה. זה פשוט מוגזם.
בנס הספקתי לתפוס את האוטובוס האחרון בלילה.
בזמן האחרון גם משבצים אותי במשמרות עם אנשים שאני לא הכי מסתדרת איתם, אז אפילו אין לי את התגמול של משמרות כיפיות עם החברים שלי, כמו שהיה לי פעם.
אני לא יודעת מה לעשות. לבקש לעבור לסניף אחר למרות שאני מאוד אוהבת את [רוב] הצוות?
לוותר על כל מה שבניתי לעצמי שם ע"י השקעה? מה לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia