מכעיס אותי שאני נאלצת לוותר על התקדמות יותר מהירה במסלול האקדמי לטובת עבודת מינימום מטופשת, שהמנהלים בה חושבים שהלקוחות המטומטמים שבאים לקנות מחזיקי מפתחות בחנות ספרים יותר חשובים מעתידם של הצעירים המבריקים המעטים שיש למדינה הזו להציע. ולצערי אי אפשר להיות סטודנטית בישראל מבלי לעבוד. לפחות במקרה שלי, שההורים שלי לא יכולים לעזור לי.

מכעיס אותי שהעם הזה פחדן ולא מסוגל למחות בצורה שבאמת תזיז למישהו.

מכעיס אותי שמשתחווים לסודנים אחרי שאת העלייה שלנו שנאו והתנכלו לנו. עד היום מתנכלים לנו.

מכעיס אותי שאנשים קטנים וחסרי לב או מוח מנצלים את המצב כדי להראות את הגזענות הנוראית שלהם, השנאה שאינה קשורה לאף עובדה ארצית שנוגעת לחיי האזרחים, אלא רק קשורה לצבע העור של אנשים מסוימים.

מכעיס אותי שאני בת 22 שמפרנסת את עצמה, קוראת, משכילה, יפה עם תעודת בגרות מעולה, תעודת מקצוע מטעם משרד העבודה ובדרך לתואר ועדיין ההורים של החבר שלי מתנגדים לקשר שלנו. אני מצטערת, אבל אם אני "לא מספיק טובה בשבילו", אז מבחינתי אף אחת לא תהיה. באמת שקשה למצוא אנשים כמוני בתקופה כל כך שטחית ומלאה באנשים צעירים שרק מצפים שההורים שלהם יעשו עבורם הכל. כך זה לפחות בסביבה שבה גדלתי.

ומכעיס אותי שלפעמים אני שוכחת את זה.