הוא אמר ש"הקטע הזה" נפל עליו בפתאומיות אתמול, בגלל שהוא בכלל לא חשב שזה יפגע בי בזמן שהוא עשה את זה. כביכול נשיקה לא אמיתית, שאמורה להצחיק אני מניחה?

בכל מקרה, אמרתי לו את כל מה שרציתי להגיד פחות או יותר במהלך כמה שיחות מקוטעות בגלל שהוא היה בצבא.

לבסוף הוא התקשר אליי בערב, אמר שהוא עכשיו יצא מהבסיס, ודיברנו. במהלך השיחה הוא פתאום ניתק וכעבור שעתיים שלח לי אסמס שהוא קיבל דו"ח על נהיגה עם פלאפון. ובכלל לא ידעתי שהוא באמצע נהיגה. או שהוא בא עם אוטו לבסיס.

עכשיו אני מרגישה אשמה. במקום שהוא הרגיש אשם על כך שהוא פגע בחברה שלו, שהוא טוען שהוא אוהב, במעשה די מכוון שהיה ברור שיפגע בה - אני מרגישה אשמה בגלל שדיברתי עם בנאדם שלא ידעתי שנמצא באמצע נהיגה. ושהוא התקשר אליי, לא להפך.

לעזאזל.

אני אשכרה חוששת שהוא כועס עליי וייפרד ממני בטענה שאני עושה לו בעיות, שאני מפילה עליו דברים וטענות סתם כך.

במקום שהוא יפחד לאבד אותי בגלל שהוא התנשק עם מישהי במסיבה שהוא היה בה בזמן שהוא אמר לי שהוא נשאר בבית והולך לישון, אני זו שחוששת לאבד אותו.

קשר מאוד הגיוני יש לי.

פאק, אני כל כך כועסת על עצמי.

והוא לא עונה לי לאסמס ששלחתי לו מוקדם יותר הבוקר. וגם אתמול אני לא מבינה למה לקח לו שעתיים לשלוח לי אסמס ולהגיד על הדוח.

בדיוק על זה אני תמיד מדברת איתו - החשש התמידי שלי לאבד אותו, להרוס את הקשר, להישאר בלעדיו. זה לא הוגן אם אחרי כל מה שהשקעתי ועם כמה שאני אוהבת אותו וכמה שהוא חשוב לי, הוא ייפרד ממני בגלל שטות כזו. אני בכלל מתחרטת שאמרתי לו על התמונה שראיתי. חשבתי שהוא צריך להבין שההתנהגות שלו לא בסדר, שהוא צריך לחשוב על ההשלכות. אבל לא, אני מעדיפה שהוא יהיה איתי מאשר שיחשוב לעצמו שאני מכבידה עליו והורסת לו את החיים.

אני דואגת.

אני אוהבת אותו כל כך. אני לא רוצה לחיות בלעדיו. כבר איבדתי אותו פעם אחת ואני לא מסוגלת לאבד אותו שוב.