וואו, המצב שאני נמצאת בו עכשיו הזוי.

אני משלמת על החטאים שחטאתי לפני קצת פחות משנה, בתקופה הכי גרועה שהיתה לי בחיים, אחרי שעידן עזב אותי. הייתי מחוקה לגמרי, כמעט לא היו שעות של פיכחות, מרוב ששתיתי ועשיתי סמים. זו לא היתה תקופה ארוכה אמנם, אבל בחודשים הקצרים האלה הספקתי לעשות כל כך הרבה טעויות שכנראה אני אתחרט עליהן במשך עוד זמן רב.

באותה תקופה ה"גורל" הפגיש אותי עם בחור אחר, נקרא לו ערן. בחור מקסים, חכם, נראה טוב, כל החבילה. אבל הייתי דפוקה בשכל ברמות שאי אפשר אפילו לתאר במילים ולא הערכתי אותו. בסופו של דבר פגעתי בו, אמנם בלי כוונה זדונית, אבל פגעתי בו. ורק בדיעבד קלטתי כמה דפוקה הייתי וכמה שהייתי צריכה להעריך אותו.

מאז חשבתי עליו די הרבה, התחרטתי על הדרך שבה הקשר שלנו נגמר ובכלל איך שהוא התפתח גם בתחילתו.

עברתי את התקופה הגרועה ההיא, אני במקום יותר טוב עכשיו ואני מאמינה, באמת מאמינה, שאני לא אחזור לשטויות האלה. היה לי מאוד קשה להתגבר על כל זה, ועוד לבד, אבל עשיתי את זה ואני מבינה שאני צריכה ליטול באחריות על מעשיי, אבל האם זה הוגן להעניש אותי בצורות כל כך רבות על טעות שעשיתי בצעירותי? בתקופה קשה? כשהכל סביבי התפורר והיה לי קשה להתמודד, בגלל הפרעת החרדה והדיכאון, משולבים עם הבדידות.

הענשתי את עצמי על התקופה ההיא.

אני מאוד מתביישת בעצמי. אני מאוד מקווה שאני אוכל איכשהו להתגבר על כל מה שקרה ולמחוק את זה מהזיכרון שלי, כי בינתיים הזכרונות המבישים האלה רודפים אותי.

אני רק רוצה להתחיל דף חדש.

אבל המקרה הזה, עם ערן, הוא אחד מהמזכרות שנותרו לי. הוא אומר שהוא סולח לי, אבל קשה לו לפתח כלפיי רגשות כמו שהיו לו. והוא באמת אהב אותי.

אני לא יודעת מה לעשות כדי לתקן את זה.

ואני לא רוצה לאבד אותו.

הייתי נותנת בערך הכל עכשיו כדי שהוא יאהב אותי שוב.

הייתי נותנת הכל כדי לחזור אחורה בזמן, למחוק מהתודעה את עידן הזבל הזה ופשוט להיות עם הבחור השני, כמו שהייתי עושה אם הייתי חכמה יותר.

והדבר הכי מעצבן זה שעד התקופה ההיא, ואחרי התקופה ההיא, בחיים לא הייתי בוחרת בראשון על פני השני. אני בסך הכל בחורה שקולה והגיונית, ובחיים לא הייתי בוחרת בו על פני מישהו שבאמת אוהב אותי ובאמת אכפת לו ממני.

ובחיים לא הייתי מתנהגת כמו שהתנהגתי, באופן כללי.

זו פשוט היתה תקופה חשוכה ומפחידה, ואני רק רוצה שהוא יסכים לראות אותי באור שונה.

כל כך רוצה.