אף אחד לא ירגש אותי כמוך, ורק המילים שלך מסוגלות לגרום לי למות מבפנים.

אני אף פעם לא ארגיש משהו בעוצמה כזו כלפי מישהו אחר, זו פשוט עובדה. גם אם אני אתאהב, וגם אם אני אקים משפחה ואני אהיה מאושרת עם אותו אדם - זה לא יהיה ככה.

כי מה שהיה לנו זה חד פעמי.

מה שהיה לנו אין לאף אחד אחר.

אהבה אמיתית.

אבל אני לא יכולה לחיות עם הזכרונות האלה. להיזכר בנשיקה הראשונה, בפעם הראשונה שאמרנו אחד לשנייה שאנחנו אוהבים.

הפעם הראשונה ששכבנו.

זה מכאיב לי.

ואתה רחוק. ואתה בחרת להיפרד, ואז רצית לחזור.

אבל... כבר יש לי מישהו אחר, מישהו יציב שבאמת רוצה שאני אהיה מאושרת ובאמת משקיע בי ובקשר שלנו. אתה לא היית ככה. ריגשת אותי, כתבת לי שירים, כתבת עליי סיפורים. אבל לא הבטחת לי משהו מעבר.

ואני צריכה משהו מעבר, אני כבר לא אותה בת 19 כשהייתי כשהכרנו.

חשבתי שנתחתן, חשבתי שאני אגדל את הילדים שלך.

אבל גם חשבתי שתגרום לי להרגיש בטוחה לעשות זאת.

ועכשיו אני אבודה, הלב שלי נקרא, העיניים לא מפסיקות לדמוע.

אני רוצה למות, כי אני לא ארגיש שום דבר כזה כלפי מישהו שבאמת יכול להיות איתי ולעשות אותי מאושרת.

אני רוצה למות כי אתה אוהב אותי וכי אתה רוצה שנחזור, אבל האופי שלך לנצח ימנע מאיתנו להיות מאושרים ביחד.

אני לא רוצה להיפגע, אני לא רוצה שיכאב לי ואני לא רוצה שהלב שלי יקרע כך.

אני לא רוצה להיות בלעדיך.

אבל מכאיב לי להיות איתך.

אני אוהבת אותך יותר מאשר את החיים עצמם, כי אתה החיים שלי. אתה כל העולם שלי.

ואתה לא לידי.

וכבר לא תהיה. ויתרת עלינו... ויתרת עליי. וכשחזרת, כבר הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לפגוע בעצמי כך. כי אתה כזה, זה האופי שלך, זה יימשך כך לנצח.

אני אף פעם לא אוהב אף אחד כמו שאני אוהבת אותך. אף פעם.

אני אמשיך לבכות בלילות עוד זמן רב, כנראה. אמשיך לדמיין אותך שוכב ליידי, כמו באותו רגע כשאמרת לי שאתה אוהב אותי בפעם הראשונה.

הייתי נותנת הכל כדי לחזור אחורה בזמן ולשכנע אותך לא להכאיב לי, כדי שנוכל להמשיך להיות מאושרים ביחד לנצח כמו שרצינו.

הייתי באמת נותנת הכל.

אני... אני מפחדת להיות בלעדיך.