אני באמת לא יודעת כבר איך להתמודד עם הרגשות האלה.

אני שוב בדיכאון, שוב יש לי מחשבות טורדניות כמו רעש לבן בלתי פוסק במוח.

שוב יש לי רצון עז לחתוך, לחתוך עד דם, אבל אני יודעת שאם החבר שלי יגלה זה ייגמר בינינו.

אני לא רוצה לעבור את הסתיו ככה. הסתיו בפני עצמו תמיד היה העונה הכי מדכאת עבורי, בגלל תחילת בית הספר ששנאתי כל חיי ובגלל שאיכשהו רוב התקריות הלא נעימות שלי קרו בחודשי הסתיו.

אני לא רוצה לחזור על זה.

אני לא רוצה להרגיש ככה בודדה.

אני מרגישה שאני משתגעת. אני בוכה בלי הפסקה, לא נרדמת, לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אני לא מצליחה להתרכז בכלום.

רק יושבת ובוכה.

ולוקחת עוד ועוד כדורים עד שיפעלו ואוכל לישון.

רק לא להוציא את הסכין מהמגירה.

אני כל כך זקוקה לך עכשיו.

כל כך.