החגים הפכו לסיוט הכי גדול שלי. אני עובדת בלי הפסקה כמעט, עייפה בטירוף, חולה ועוד צריכה ללמוד למבחנים במקביל.

אני שונאת את העבודה שלי. אני עובדת שם כבר יחסית הרבה זמן ואני מרגישה שנשחקתי.

אני גרועה עם אנשים, ונשבר לי הזין מהלקוחות. נמאס לי להיות מוקפת כל הזמן בישראלים מטומטמים ולהיאלץ להתמודד עם הטמטום שלהם, במיוחד במצבים שבהם אני ממש לא מסוגלת להתמודד עם שומדבר (למשל אחרי שבקושי ישנתי במשך חודשיים, או כשאני עם חום גבוה ולא יכולה לקחת חופש בגלל מחסור בכוח אדם).

הם כל כך נסחפים, באים בדרישות פשוט הזויות ולא מבינים שזו כולה עבודה זמנית עבורי שאמורה לאפשר לי לחיות ולממן את התואר, לא מבינים שאני מקבלת גרושים, מינימום מסריח, והדבר האחרון שמעניין אותי זה התלונות שיש להם נגד הרשת. יש לכם תלונות, תפנו לשירות הלקוחות, כוס אמא שלכם.

מדברים אליי כאילו שאני אמורה להתעניין בשטויות שלהם ולקחת על עצמי יותר אחריות ממה שאני צריכה. אגב, כן לקחתי על עצמי יותר אחריות ממה שאני צריכה ואפילו ללא תוספת שכר. כמו מטומטמת הגעתי למצב שכל הצוות שואל אותי שאלות על שני תחומים שונים, ואין לי אפילו זמן להתעמק בתחום כי אני כל הזמן משלימה עבודה של אנשים אחרים, ועוד צריכה להתמודד עם הקהל הסתום הזה.

וכל כך נמאס לי, כל כך.

אני רוצה שקט, אני רוצה שלווה, אני רוצה להרגיש פעם אחת בחיים שאני לא עייפה.

כבר בערך שנה וחצי אני מרגישה פשוט תשושה ברמות מטורפות.

מה שהכי מעצבן אותי, זה שויתרתי על החיים שלי אשכרה בשביל משכורת מינימום מסריחה. אני לא ישנה, אני לא רואה את החבר שלי, כבר מזמן ניתקתי קשר עם חברים כי לא היה לי זמן אליהם, אין לי זמן לקרוא או לעשות ספורט. אני פשוט משועבדת ללימודים ולעבודה המגעילה הזו, ואני לא יכולה כבר. העצבים שלי מרוטים, הגעתי לגבול היכולת שלי ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו. לא רוצים לשחרר אותי לחופשה, למרות שהיא מגיעה לי כחוק, ואני לא יודעת מה יהיה איתי אם אני אמשיך ככה ללא הפסקה להתמודד עם הטמטום הזה שם.

מתחשק לי לצעוק ולצרוח ולצעוק בלי הפסקה עד שילך לי הגרון.

מתחשק לי לחנוק את ה"לקוחות" האלה, שהשתן של "להיות לקוח" עלה להם לראש, מרוב שהחיים שלהם ריקים ופתטיים. בני זונות, שייחנקו על כך שהם מרעילים את החיים לאנשים אחרים עם הטמטום שלהם.